ת"א 16416-02-14 עמאר נ' עמותת לבנות ולהבנות ע.ר. 580069912 ואח',ת"א 21400-06-13 עמאר ואח' נ' עמותת לבנות ולהבנות ואח'

1.לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, על פיה נתבקש בית המשפט לאסור על המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") או מי מטעמה, לבצע עבודות כלשהן בשטח הגבול בין חלקתו של המבקש ובין חלקות המשיבה וזאת בנוגע לשטח שבמחלוקת עפ"י תשריט מודד שצורף לכתב התביעה, המצוי בגוש 13056 בעיר העתיקה צפת (להלן: "המקרקעין").

2.רקע עובדתי בתמצית וטענות הצדדים:

א.המבקש הינו הבעלים של חלקה 88 במקרקעין (להלן: "חלקת המבקש"), אשר עליה בנוי בניין בן שלוש קומות (להלן: "הבניין"). חלקת המבקש גובלת, בין היתר, בחלקות אשר בבעלות המשיבה (חלקות 87, 94, 95, 96 ו- 200).

ב.לטענת המבקש, ביצעה המשיבה במהלך השנים האחרונות עבודות חפירה נרחבות בחלק מהמחלקות שבבעלותה. לטענת המבקש, במהלך חפירות אלו התגלה לו כי המשיבים חדרו לחלקתו תוך גרימת נזקים כבדים ובלתי הפיכים לבניין. הוסיף וטען כי חדירה זו לחלקתו התגלתה רק עם ביצוע עבודות החפירה, שכן קודם לכן היו פני האדמה מכוסים שכבות ולא ניתן היה לגלות את שחבוי תחתם.

ג.לטענת המבקש, נוכח פעולות המשיבה הזמין ביום 5.8.12 תוכנית מדידה, אשר ממנה עולה כי השטח שבמחלוקת בו בוצעו עבודות החפירה ע"י המשיבה, הינו למעשה שטח המצוי בבעלותו. בהתאם לתוכנית המדידה פנה המבקש לשם קבלת חוות דעת מטעמו מאת המהנדס נחום פרמינגר. מחוות הדעת שהגיש המבקש עולה כי בעת שנערך רישום המקרקעין בשנות ה- 60 לערך, לא יכול היה פקיד ההסדר לראות את המצב הקיים מתחת לפני השטח ועל כן ערך את רישומיו באשר לחלקת המבקש בהתאם לראות עיניו. לטענת המבקש, פקיד ההסדר לא ראה ולא יכול היה לראות בזמן אמת, כי למעשה הקירות החיצוניים של הבניין הולכים ונעשים עבים יותר ככל שמנמיכים מטה אל מתחת לפני האדמה לכדי עובי נוסף של 60 סנטימטרים כלפי חוץ וכי אילו היה פקיד ההסדר מודע לכך, אין ספק כי היה קובע גבולות אחרים לחלקת המבקש אל מול חלקות המשיבה. עוד טען המבקש כי נוכח הדברים לא יכול היה פקיד ההסדר לדעת כי מתחת לפני השטח קיימים פתחים, אשר מכוחם עולה לו זכות מעבר. המבקש הוסיף כי לאור המדידות אותן ביצע עולה כי פקיד ההסדר חתך קטע בנוי של קירות המסד של הבניין וקבע את גבול חלקת המבקש באופן בו אין כל אפשרות גישה לפתחים אלו.

ד.בהתבסס על כל האמור הגיש המבקש את תביעתו, בה עתר כי בית המשפט יורה שקירות הבניין בחלקת המבקש, מראשן ועד תחתיתן הינם בבעלותו הבלעדית וכן יורה לנתבעים 2-4 בכתב התביעה לתקן את רישום מיקומו של הגבול שבין חלקת המבקש וחלקות המשיבה, ולקבעו במרחק של 60 סנטימטרים לערך ממיקומו של הקיר הקיים. כן דרש להורות על סימון זכויות מעבר על מנת לאפשר גישה לפתח התת קרקעי המצוי בחלקת המבקש. לסיום עתר להורות למשיבה לחדול מכל עבודה בקירות הבניין.

עם הגשת כתב התביעה הגיש המבקש את הבקשה שלפניי, בה עתר לסעדים זמניים, אשר בהמשך צומצמו כאמור בסע' 1 להחלטה זו.

לתמיכה בתביעה ובבקשה שלפניי, הפנה המבקש לפסק דין משנת 1996, אשר ניתן במסגרת פשרה ובו התחייבה המשיבה לזכות מעבר של מטר בין החלקות. המבקש תמך את תביעתו ואת הבקשה לצו מניעה זמני בהסתמך על סעיפים 93- 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט- 1969 (להלן: "הפקודה"). המבקש טען, כי על פי סעיפים אלה, מקום שלא היה בידי פקיד ההסדר כל מידע אודות המצב שהתגלה כיום בפועל טרם רישום החלקה, ומקום שלא הייתה כל דרך לדעת על הטעות האמורה עד לאחרונה, מן הראוי להפעיל את הסעיפים ולהורות על התיקון בפנקסי הרישום.

המבקש הוסיף וטען כי המשיבה הגישה בקשה להיתר ל"חיזוק יסודות של חדרים תת קרקעיים", הוא הגיש התנגדות לבקשה זו ובהמשך הגיש ערר על ההחלטה להתיר את הבקשה, אולם שני אלו נדחו. עוד הפנה המבקש לדיון שהתקיים ביום 30.11.14 במעמד הצדדים בבקשה לצו זמני. לטענת המבקש עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי המשיבה החלה רק לאחרונה בביצוע העבודות, אולם עשתה פעולות אשר אינן עולות בקנה אחד עם ההיתר שקיבלה וללא פיקוח מהנדס. לאור כל האמור טען המבקש כי סיכויי התביעה גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו, שעה שהמשך ביצוע העבודות יש בו לגרום נזק כבד לבניין והשבת המצב לקדמותו תהיה בלתי אפשרית.