ת"א 16406-08-14 ד. נ' א.

לפניי תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.

 פתח דבר

1. התובע הוא צעיר המתגורר בXXXX. בעת הגשת התביעה היה קטין, ועד לבירורה היה לבגיר.

הנתבע, תושב מעלות-תרשיחא, הוא בעל מכולת בXXXX.

2.ביום 27.3.13 נחקר התובע במשטרה בעקבות תלונה שהוגשה ע"י הנתבע, בגין גניבה מהמכולת. תיק החקירה נגדו נסגר מבלי שהוגש כתב אישום. לטענת התובע, חרף סגירת התיק, המשיך הנתבע לפרסם בין אנשי המושב כי התובע הוא "גנב וראש כנופיה".

על פי הנטען בכתב התביעה, אמו של התובע החלה לאסוף ראיות והוכחות לכך שהנתבע הפיץ אמירות אלו בהזדמנויות שונות.

לטענת התובע, פרסומים אלו השפילו אותו והפכו אותו מושא ללעג של אנשי המושב. התובע נקלע למשבר נפשי עמוק שבעטיו הוא נכשל בלימודיו. עוד נטען, כי אביו של התובע התעלף כתוצאה מאותם פרסומים ונזקק לטיפול רפואי. התובע עותר לפיצוי בסך 100,000 ₪, ללא צורך בהוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א לחוק.

3.הנתבע מודה שהגיש תלונה בגין פריצה למכולת כנגד התובע ושלושה אחרים, אולם מכחיש את כל האמירות המיוחסות לו.

4. מטעם התביעה העידו התובע, אמו – גב' סימונה ד., גב' מרים חנן, מר יעקב לסרי, ומר יאיר מחפודה, כולם תושבי המושב. למעשה הובאו ראיות ביחס לשלוש שיחות שונות שבהן הושמעו האמירות המהוות, על פי הנטען, לשון הרע.

מטעם ההגנה העיד הנתבע בלבד, וגרסתו ביחס לכל השיחות האמורות היא, שלא נאמרו האמירות המיוחסות לו.