ת"א 16390-03-11 ח' נ' חברה לביטוח בע"מ

התובע מ' ח' (להלן: "התובע") יליד 20.1.1992 נפגע בתאונת דרכים ביום 20.1.10, עת נהג ברכב המבוטח בכלל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

דומה כי אין מחלוקת על עצם אירוע התאונה, על היותה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ועל החובה המוטלת על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו.

כעולה מהראיות, מספר שעות לאחר שחגג התובע את יום הולדתו ה-18, נפגע בתאונת דרכים עת החליק תוך כדי נסיעה והתנגש בעוצמה במעקה בטיחות בצד הדרך.

התובע נפגע באורח קשה, נחבל בראשו – חבלה רב מערכתית, ובכלל זה סבל משבר בבסיס הגולגולת עם דימום, בצד פגיעה באברי גוף נוספים. כפי שיובהר להלן, התובע השתקם במרוצת תקופת החלמתו, גם אם בסופו של יום נותר עם נכות שחלקה משפיע וישפיע על תיפקודו בעתיד.

במסגרת ההליך ונוכח מורכבות הפגיעה מונו מספר מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

יצוין כי המומחים הרפואיים הגישו חוות דעתם, חלקם ענו לשאלות הבהרה, אך אף לא אחד מהמומחים הוזמן לחקירה בבית המשפט במסגרת שמיעת הראיות.

א.בתחום האורטופדי מונה המומחה הרפואי פרופ' מ' רופמן.

פרופ' מ' רופמן בחוות דעתו מיום 10.4.12 העריך כי לתובע לא נותרה נכות בתחום האורטופדי. לשיטתו השבר המרוסק של עצם הבריח מימין התאחה מבלי שהותיר נכות, למעט כאבים עליהם מדווח התובע בקושי בהרמת יד ימין, הגם שתנועות הכתף נמצאו הרבה מעל גובה הכתף.

לדעתו, השברים בזיז האחורי של חוליה 1D ושברים בזיזים הרוחביים של חוליות 2, 4, 5, 6 מצד ימין, אין הם כשלעצמם מקנים נכות, משלא הותירו הגבלה בתנועות עמוד השדרה.

פרופ' מ' רופמן מוסיף ומציין כי החבלה בברך שמאל לא הותירה הגבלה בתנועות ועל כן אין לקבוע בגינה נכות אורטופדית. לדבריו, "גם מעיון בתיק המעקב האורתופדי עולה כי למעשה עיקר סבלו ובעיותיו התמצו בכאבים סובייקטיביים וגם ההגבלות היו רק על רקע של כאבים. עוד יש לציין כי בגיל 14 טופל כבר בגלל קיפוזיס (כיפוף ניכר) של עה"ש הגבי".

ב"כ התובע למקרא חוות הדעת בחר להפנות שאלות הבהרה למומחה אשר נותר בדעתו והוסיף כי על פי צילום עדכני נוסף שהוגש לעיונו מיום 3.7.12 "ניתן לראות כי השבר בעצם הבריח (הקלוויקולה) מימין התאחה מלא וטוב עם קלוס (עצם חדשה) מצוין. אין פגיעה במיפרק האקרומי-קלוויקולרי. לכן אין כאן מצב של "אי חיבור" או איחוי גרוע".

המומחה פרופ' מ' רופמן מתייחס בתשובותיו גם לעמוד השדרה ומאזכר את עברו הרפואי של התובע וכן מוסיף כי ניתן למצוא, כמצב טבעי, בלטי דיסק כפי שנמצאו אצל התובע, חרף גילו הצעיר ללא קשר לתאונה, ומכל מקום לא סביר שהם תוצאת התאונה.

עוד מוסיף המומחה ומדגיש, לעניין עמוד השדרה, כי לא רק שבדק את התובע באופן מכוון אלא גם צפה בו תוך כדי התנהלותו במהלך כל משך הבדיקה, ומצא כי לא נותרה לתובע הגבלה בתנועות עמוד השדרה; כך גם המצב בברך שמאל שזהה במצבה לברך ימין, כאשר בבדיקה נמצאה תקינה לחלוטין.

בתשובות הבהרה מתייחס המומחה לצלקת בראשו של התובע ומתארה כצלקת באורך שאמנם מיקומה בתוך השיער, אך בשל רוחבה ובשל העובדה כי אין שיעור בצלקת עצמה, בולטת הצלקת ונראית באופן ברור, על כן מקנה נכות בשיעור 10%.

ב.בתחום כלי דם מונה המומחה הרפואי פרופ' ח' ענר.

פרופ' ח' ענר בחוות דעתו מתייחס לפגיעה הקהה שנגרמה לתובע בעורק התרדמה הפנימי מימין, שכתוצאה ממנה נגרמו לתובע דיסקציה ומפרצת מדומה של העורק, כמפורט בחוות הדעת.

על פי חוות הדעת הפגיעה בעורק הצוואר היתה עלולה לגרום למותו של התובע או לגרום לו נכות קשה, בשל פגיעה אפשרית בזרימת הדם להמיספרה הימנית של המוח, אלא שהתובע קיבל טיפול מוצלח ע"י החדרת סטנט לאזור הפגוע בעורק בסמוך לאחר התאונה, שפתר את הסיכון האמור.

יחד עם זאת, קיומו של הסטנט, להערכת המומחה, עלול לגרום להפרעות בעתיד כשאחד הסיבוכים הוא היצרות חוזרת (רסטנוזיס) בתוך הסטנט או סמוך לקצותיו, וכפועל יוצא פגיעה באספקת הדם למוח וזאת לאורך כל חייו של התובע.