ת"א 16390-01-13 פפיאשוילי נ' בנק המזרחי המאחד בע"מ ואח'

1. התובעת הייתה בעלת זכויות החכירה בדירה הנמצאת ברחוב החצב בנצרת עילית, והידועה כגוש 17834, חלקה 41/12 (להלן: "הדירה"/"הנכס").

2. הנתבע, בנק המזרחי המאוחד בע"מ, הינו בנק למשכנתאות (להלן: "הבנק").

3. עו"ד יאיר לביא, מונה על-ידי לשכת הוצאה לפועל בחיפה ככונס נכסים של הדירה (להלן: "הכונס"), במסגרת תיק הוצל"פ 02-29164-98-1 (להלן: "תיק הוצל"פ").

4. התובעת טוענת, כי פונתה מדירתה ביום 16/1/11, ומבקשת שבית-המשפט יצהיר, כי הייתה לה הזכות לדיירות מוגנת בדירתה ו/או הזכות לדיור חלוף בדירתה או בדירה אחרת מיום פינויה ועד לכתה לבית עולמה. כן מבקשת שבית-המשפט יקבע, כי הבנק ו/או הכונס, יחד ולחוד התרשלו ו/או פעלו שלא בת"ל ו/או שפעלו שלא על-פי הוראות החוק המצוינות בכתב התביעה, בכך שפינו אותה שלא כדין מדירתה, ובשל כך יש לשלם לה חלף דיור חלוף ו/או בעבור זכותה לדיירות המוגנת, והכל בהתאם למה שיקבע בית-המשפט בסעד הצהרתי שבו, ולא פחות מדמי השכירות אשר היו מגיעים לה מיום פינויה – 16/1/11 - ועד הגיל הממוצע עפ"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (83.6), ע"פ דמי שכירות של 2,000 ₪ לחודש, ובסך של 528,000 ₪. בנוסף מבקשת פיצוי בסך 50,000 ₪, בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לה בפינויה מביתה שלא כדין.

רקע עובדתי:

5. ביום 8/8/1995 נחתם הסכם מכר בין התובעת לבין אוחנה אליהו ולילי (ביחד ייקראו: "אוחנה") על פיו מכרה להם התובעת את הדירה, תמורת 68,000$. אוחנה התחייבו לשלם את מחיר הדירה, כמפורט בסעיף 3 להסכם (להלן: "ההסכם").

מספר שנים קודם לכן, ביום 4/8/1992, נטלו אוחנה מהבנק הלוואה ע"ס 103,200 ₪, לצורך מימון רכישת דירה המצויה ברחוב נתיב הים בנשר (להלן: "הדירה בנשר"/"הדירה הראשונה"). אוחנה שיעבדו/משכנו את זכויותיהם בדירה בנשר לטובת הבנק.

6. ביום 2/10/95 אוחנה פנו לבנק בבקשה לגרירת השעבוד/המשכנתא מהדירה בנשר לדירה נשוא המחלוקת.

7. ביום 16/11/1995 חתמה התובעת על מסמך שכותרתו "התחייבות מוכר (יד שניה)" לטובת הבנק, כאשר עו"ד לידאוי אישר את חתימתה על המסמך, ועניינו התחייבות לרישום משכנתא על הדירה לטובת הבנק. התובעת התחייבה שם, בין היתר, שמיד לכשתיווצר אפשרות לכך, ולא יאוחר מ-1/4/96 (להלן: "מועד הרישום"), להעביר את כל הזכויות בדירה, ע"ש אוחנה בלשכת רישום המקרקעין וכו', כשהדירה והזכויות בה חופשיות מכל שיעבוד, עיקול או זכות של צד שלישי, למעט המשכנתא לטובתם. עוד התחייבה שם כי אם עד למועד הרישום, לא יועברו הזכויות בדירה לשם אוחנה, תרשום על הדירה את שעבוד המשכנתא לטובת הבנק וזאת במועד הרישום, ובמקרה כזה המשכנתא תהיה בסכום ההלוואה. עוד התחייבה שם התובעת כי אם לא תמלא בדייקנות אחר התחייבות זו, על כל סעיפיה, מכל סיבה שהיא, תשלם היא לבנק, מיד עם דרישתו הראשונה בכתב, את סכום ההלוואה על כל מרכיביו (להלן: "התחייבות מוכר").

8. ביום 17/11/1995 חתמו אוחנה על תיקון הסכם הלוואה, ושם נאמר, שהואיל ובשנת 1992 נחתם בין הבנק לאוחנה, הסכם הלוואה ע"ס 103,200 ₪, אשר יתרתו הבלתי מסולקת לתאריך 30/10/1995 הינה 131,280 ₪, והואיל והצדדים מבקשים לתקן את הסכם ההלוואה, לכן הצדדים הסכימו ביניהם שבכל מקום בו מתייחס הסכם ההלוואה ל"נכס" כוונת הצדדים, מיום חתימת תיקון זה ואילך, לנכס הידוע כגוש 17834, חלקה 41, תת חלקה 12, ברחוב החצב בנצרת עילית (הנכס נשוא המחלוקת), וזאת במקום הנכס הידוע כגוש 11217, חלקה 11, תת חלקה 8, בנתיב הים 3 בנשר (הלא היא הדירה בנשר-ר.נ.)

9.ביום 17/11/1995 חתמו אוחנה על שטר/הסכם משכון. ביום 17/11/95, נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק, ע"ס 131,500 ₪ שקיבלו אוחנה, וביום 25/4/96 נרשם משכון לטובת הבנק על הנכס.