ת"א 16355-08-15 "תנו לחיות לחיות" ואח' נ' בר

לפני בקשת התובעות (להלן: "המבקשות") להורות לנתבעת (להלן: "המשיבה") ליתן תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין, בטענה שתצהיר גילוי המסמכים אותו הגישה המשיבה איננו עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות ואינו יכול לשמש כלל תצהיר גילוי מסמכים. לטענתן, תצהיר המשיבה ערוך באופן שלא ניתן לשיטתם לזהות את המסמכים שבו ולכן איננו ערוך ע"פ נוסח התקנות. המבקשות מפנות למסמך המגולה בסעיף 2.4 לתצהיר המשיבה בו מגולה מסמך שבהגדרתו הנו "פרסומים(פוסטים) שונים בפייסבוק". לדבריהן הפניה לפוסטים ולמסמכים עלומים ללא מתן פירוט מינימלי, מבלי להפנות לתאריכים או לאמצעי זיהוי אחר, מהווה הכשרת קרקע פסולה כהגדרתם לצורך הגשת כל מסמך בעתיד, מבלי לגלותם קודם, בניגוד לתקנות. לטענת המבקשות, לפי ההלכה על המסמכים להיות מזוהים לפי תאריכים ועורכיהם כך שניתן יהיה לזהותם ולא בדרך של ציון כותרת המסמך בלבד ולכן יש להורות למשיבה לפרט את רשימת המסמכים בדרך שניתן יהיה לזהותם.

בנוסף טוענות המבקשות כי המשיבה השמיטה מתצהירה את הנוסח המחייב כהגדרתן כל בעל דין לציין במסגרת תצהיר גילוי המסמכים, בהתאם לטופס 11 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המשיבה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה, שכן לטענתה מדובר בהליך סרק שננקט ע"י המבקשות במסגרת השימוש לרעה שעושות המבקשות בהליכי משפט. לטענת המשיבה, מדובר במסמכים ( פוסטים ) שאינם רלוונטים לתביעה, בהתאם לאמור בדברי המבקשות בתגובה לבקשה מטעם הנתבעת למתן צו גילוי מסמכים מיום 24.4.16 ולפיהם כל גילוי דעת שאיננו גילוי דעת נשוא התביעה כדוגמת פוסטים, לא רלוונטי לתובענה. לטענתה, הקשר בין הבקשה לתביעה שבכותרת מקרי שכן המבקשות איתרו בעצמן את עמוד הפייסבוק האישי של המשיבה ואיתרו בעצמן את גילוי הדעת נשוא התביעה. כן טוענת המשיבה בעניין הפוסטים, כי לא מדובר במסמכים שנמצאים ברשותה ולכן לא חלה עליה חובה להצהיר עליהם. לשיטתה של המשיבה מדובר בפוסטים אשר הינם בגדר נחלת הכלל, כך שהמבקשות יכולות לעיין בהם בכוחות עצמן ואף להעתיקם. לטענת המשיבה, היא טרם גיבשה דעתה בנוגע לגבי המסמכים שיצורפו לתצהיר העדות הראשית מטעמה, הרי שלאור העובדה שהפוסטים אליהם נחשפה ושגרמו לה לפרסם את גילוי הדעת, בחרה מתוך הגינות להצהיר על קיומם במסגרת הליך גילוי המסמכים מטעמה.

לטענת המשיבה, כיוון ונחשפה למסמכים רבים אשר אין בזיהויים כדי להועיל ניתן להסתפק בתיאור הכללי שלהם.

באשר לטענות שהעלו המבקשות ביחס לנוסח תצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיבה, טוענת האחרונה כי כיוון שהמבקשות לא פרטו את הפגמים שקיימים בתצהיר, טענתן תמוהה וכל מטרתה הנה לשוות לבקשתן נופך רציני.

המבקשות טוענות בתשובתן כי אין בתגובת המשיבה כל מענה מדוע לא הומצא תצהיר גילוי מסמכים על פי הנוסח שבתקנות. לטענתן, ככל והמשיבה עיינה בפוסטים ומצאה כי הנם רלוונטים מבחינתה הרי שיש בידה את פרטי הזיהוי שלהם. לפי המבקשות על המשיבה לגלות כל פוסט שעיינה בו.

לדברי המבקשות אינן חייבות לקרא כל מסמך שפורסם בפייסבוק ולתור אחרי פרסומים ולקוות שאילו הפוסטים להם מכוונת המשיבה.

דיון והחלטה:

לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מהסיבות הבאות:

לעניין הבקשה למתן פירוט באשר לזיהוי המסמכים המפורטים בתצהיר גילוי המסמכים של המשיבה, לאור העובדה שבסעיף 9 לבקשתן הנן מפרטות טענות רק לגבי סעיף 2.4 לתצהיר גילוי המסמכים של המשיבה, אדון רק בנוגע לו, היות ואין במסגרת הבקשה פירוט טענות בנוגע לשאר המסמכים המפורטים בתצהיר המשיבה. כיוון שמדובר בדרישה לקבלת פרטים בנוגע לפרסומים שנעשו ברשת החברתית ולטענת המשיבה הם אינם בחזקתה ואינם בשליטתה , הרי שלא חלה על המשיבה החובה לגלותה. לפיכך הבקשה נדחית לגבי עניין זה.

בהתאם לתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כי " בית המשפט או הרשם רשאי ... ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים."

לאור האמור נוסח התצהיר נתון לשיקול דעת בית המשפט, בהתאם לצו שניתן על ידו, בהעדר אסמכתא לצו המורה למשיבה לנסח תצהירה בהתאם לטופס 11, הבקשה נדחית.