ת"א 16194-03-09 אודלטי ואח' נ' יוניפורם מפעלי מתכת בע"מ ואח'

נתוני רקע וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1949, עבד אצל הנתבעת, יוניפורם מפעלי מתכת בע"מ, כעובד ייצור. עבודתו כללה בין היתר, עבודות מסגרות ורתכות וזאת החל מיולי 1993 ועד לסגירת המפעל בנובמבר 2011. התובע הועבר לעבוד בזיווד אלקטרוני, בחברת אינקומט בלוקר, שככל הנראה רכשה את הנתבעת, והוא עובד בה עד עצם היום הזה. התובע הגיש תביעה זו לפיצויים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) עקב פגיעה אורתופדית באגודל ימין שנגרם לו לטענתו בתאונת עבודה מיום 29.12.06. כמו כן התובע טוען לנזקי שמיעה, היות והיה חשוף במסגרת עבודתו לרעש חזק ומזיק אשר גרם לו לנכות צמיתה בתחום השמיעה.

2. הנתבעת כפרה בעובדות הנטענות ובאחריותה לנזקים הנטענים של התובע. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע.

3. לטענת התובע הוא עבד במקום שבו הופעלו כלי עבודה ומכונות של חיתוך וריתוך שמהם בוקע רעש אדיר וכן פעלו במקום אזעקות. כך שבכל תקופת עבודתו ובמשך 11 שעות מדי יום ביומו היה התובע חשוף ללא הגנה לרעש מחריש אוזניים. כתוצאה ישירה מתנאי עבודתו אצל הנתבעת במשך תקופה רצופה וממושכת, של יותר מ- 17 שנים, נגרמו לתובע לטענתו נזקים וליקויים בכושר השמיעה שהותירו אצלו נכות צמיתה משמעותית. לחיזוק טענותיו התובע הפנה למסמך מטעם המוסד לבטיחות ולגיהות שנערך ביום 9/9/07, ואשר נשלח למוסד לביטוח לאומי. במסמך פורטו לטענתו תוצאות בדיקת עוצמות הרעש הקיימות במקום עבודתו של התובע דאז, ונקבע כי רמת הרעש במקום עבודתו של התובע הגיעה ל- 91.6 (A) db ל- 8 שעות עבודה (כאשר הרמה המקסימלית המותרת הינה 80 ד"צ). התובע המשיך וטען כי ביום 29/12/06 נפגע במהלך עבודתו כאשר תוך כדי עבודת ריתוך נתקע דיסק החיתוך שעליו עבד, התהפך וחתך לו את אגודל יד ימין (להלן: "התאונה").

4. לאור האמור התובע טען כי בנסיבות הענין חל הכלל של "הדבר מדבר בעדו", ולפיכך על הנתבעת הראיה, לגבי שני המקרים הנ"ל, שלא היתה התרשלות מצדה שבגינה עליה לשאת בפיצוי הנזקים שנגרמו לו. לחילופין ובמצטבר, טוען התובע כי יש להחיל את הכלל " חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים". התובע מוסיף וטוען כי הנזקים נגרמו כתוצאה מחוסר זהירותה וממחדליה ההולכים ונמשכים של הנתבעת. רשלנותה של הנתבעת מתבטאת בעיקר בכך שהרשתה והורתה לתובע לעבוד בתנאי רעש מחרישים והעולים על המידה המותרת בחוק, וזאת מבלי לדאוג ולהקפיד לספק לעובדים בכלל ולתובע בפרט מגיני אוזניים או כל אמצעי מגן אחר. כמו כן התאונה שנגרמה לתובע באגודל נגרמה כתוצאה מכך שהנתבעת הורתה לתובע ולשאר העובדים להשתמש בדיסקים לריתוך שאינם בטיחותיים ולא סיפקה אמצעי מיגון כלשהם . לפיכך, התובע סבור כי הנתבעת לא נהגה כפי שמעביד סביר ובר דעת היה נוהג בנסיבות המקרה, וכן הפרה חובות המוטלות עליה ע"פ חיקוקים.

5. הנתבעת כאמור מכחישה ודוחה את טענות התובע. לטענתה אין בין ליקוי השמיעה להם טוען התובע ובין עבודתו עבורה דבר וחצי דבר. הנתבעת מפנה לקביעותיה של הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר קבעה כי לתובע נכות צמיתה של 20% בגין ליקוי השמיעה, אולם, נעשה ניכוי של 50% בגין "מצב תחלואתי טבעי". לטענת הנתבעת המל"ל עשה עם התובע חסד כאשר קבע כי מחצית ממצבו נובעת מהחשיפה לרעש בעבודה ורק מחצית נובעת ממצב קודם. זאת ועוד, לטענת הנתבעת היה על התובע להוכיח כי הוא עבד בסביבת רעש מזיק וכי לא סופקו לו אמצעי הגנה מפני הרעש, אך התובע לא עשה זאת לדעתה.

6. הנתבעת ממשיכה וטוענת כי העבודה במחלקה של התובע לא היתה בסביבה עם "רעש מזיק", וכן כי היא נקטה בכל האמצעים הנדרשים למניעת סיכוני רעש, ובכללם אספקת אמצעי הגנה מרעש לתובע כגון אטמי אוזניים ואוזניות (לחיזוק טענותיה הנתבעת אף לתעודת קופת החולים (מוצג נ/1) בה צוין במפורש ע"י המומחה בתחום הא.א.ג. כי התובע "משתמש באטמי אוזניים"). זאת ועוד, ערכה בדיקות רעש תקופתיות כנדרש, הנתבעת העבירה לעובדיה, ובכללם התובע, הדרכות בטיחות וכן ערכה בדיקות שמיעה לעובדים, באמצעות מרפאה תעסוקתית,על ידי איש מקצוע מוסמך, כנדרש בתקנות. לחילופין הנתבעת טוענת כי יש להשית על התובע אשם תורם מכריע, שכן הוא ידע לאורך שנים רבות כי הוא סובל מירידה בשמיעה, עבר הדרכות בטיחות ואף נשלח, כאמור למומחה בתחום הא.א.ג. ע"י רופאה תעסוקתית, ויכול היה בנקל ליטול אמצעי הגנה כגון אטמי אוזניים פשוטים המצויים בכל בית או בית מרקחת על מנת להקטין ולמנע את חשיפתו לרעש מזיק.

7. בכל הנוגע לטענותיו של התובע לפגיעה באגודל בתאונת עבודה נטענת מיום 29/12/2006 הנתבעת טוענת כי לתאונה הנ"ל לא היו עדים, ובמצב דברים זה - עדותו של התובע באשר לנסיבות בהן נפגע הינה עדות יחידה של בעל דין. הנתבע מפנה לאי התאמות לדעתה בגרסאות של התובע לקרות התאונה ואף מפנה לעדותו בבית המשפט וטוענת כי למעשה התובע הודה כי האירוע הנטען ארע לו כאשר ניסה לשחרר דיסק עימו עבד, מבלי שפעל לכבות אותו, וזאת על אף ולמרות ניסיונו הרב ביותר בעבודה עם הדיסק הנ"ל. לאור האמור, אין לראות כל אחריות של הנתבעת. התובע אישר בחקירתו כי הדיסק הנ"ל עליו עבד, כמו יתר הכלים שסיפקה הנתבעת, היה תקין לחלוטין. התובע עשה שימוש בדיסק הנ"ל "כמעט כל יום" במשך 14 שנה מאז שהתחיל לעבוד אצל הנתבעת והיה בעל "מיומנויות" בשימוש בדיסק הנ"ל. הדיסק שבו השתמש היה הכלי המתאים לביצוע העבודה שעשה. במצב דברים זה, לא יכולה להיות כל מחלוקת כי אין לראות אחריות של הנתבעת לאירוע הנטען. התובע חטא ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה.

שאלת האחריות

8. השפעתם של גורמי רעש סביבתיים רבים על השמיעה על ידי מיקרו - טראומה אקוסטית ידועה זה מכבר והוכרה בפסיקה במקרים שונים. תורת המיקרו - טראומה הצרופה עוסקת כידוע, בנזק שאירע כתוצאה מהצטברותם של פגיעות זעירות רבות ושכולן יחדיו גרמו לתוצאת הנזק הסופי.