ת"א 16177-06-14 גוטמן ואח' נ' גפני ואח'

1.אישה נותנת שיק חתום לבעלה, ללא פרטים נוספים, לטענתה על מנת שירכוש מוצרי מזון עבור ביתם. לבעל אין חשבון בנק, שיקים או כרטיסי אשראי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע. הבעל מוסר את השיק לאחר שהשלים בו את שם המוטב ואת הסכום בסך 150,000 ₪ לידי התובע, כשיק בטחון להבטחת מתן שירות, במסגרת הסכם לו שותף אדם נוסף. הבעל ושותפו מקבלים במקביל מהתובע, על חשבון תמורת השירות שסוכם ביניהם, שיקים על אותו סכום, קרי, 150,000 ₪.

לאחר שהתובע הגיע למסקנה שלא ניתן לו השירות כפי שהובטח על ידי הבעל ושותפו, הוא הגיש לביצוע את ההמחאה. השאלה שבמחלוקת היא, אם האישה חבה בתביעה השטרית, בשל מצג לשליחות בגינו זכאי התובע לקבל את תמורת השטר מאת האישה החתומה על השיק.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.על פי הצהרת כוונות שנחתם על ידי התובע, הצד השלישי (להלן: הבעל) ומר סבי ניסים (להלן: השותף), האחרונים יפעלו להפחית את דרישת החוב של בנק דיסקונט, אשר עיקל בגין אותו חוב את ביתו של התובע. התובע התחייב לשלם עבור אותו שירות – בשלב זה, עלות השירות עדיין שנויה במחלוקת – והעביר לדבריו לבעל, על חשבון התמורה, 6 שיקים בסכום כולל של 150,000 ₪.

לטענת התובע ההמחאות שמסר נפרעו, והבעל אישר טענה זו, אם כי לא ברור מי פרע את השיקים – אם הבעל ואם השותף – ולהיכן הגיעה תמורתם. צילום המחאות התובע כפי שצורפו לתצהירו, אינם נושאים שם נפרע או כל מידע ממנו ניתן ללמוד כי השיקים הוצגו לפירעון ועל ידי מי נפרעו בפועל.

3.תיק זה החל כבקשה לביצוע שטר כשעניינו המחאה על סך 150,000 ₪ החתומה על ידי הנתבעת, ורשומה לטובת התובע. על גבי השטר נרשם "בטחון עבור ביצוע הסכם זה", ואין חולק כי אותו הסכם הנזכר על גבי השטר, הוא הצהרת כוונות שנחתם בין התובע לצד השלישי ביום 26.11.12.

4.מאחר שלא הוגש כתב תביעה בהליך זה (רק בקשה לביצוע שטר), נלמדות טענות התובע מתוך סיכומיו. לטענת התובע, "אין ספק שהתובע קיבל את המסמך הזה כנגד ערך. הערך הוא התשלום כסף שהוא נתן לבעלה של הנתבעת... הנתבעת והצד השלישי למעשה חד המה. מדובר על זוג נשוי... משק משותף ואין לעשות איזו שהיא הפרדה מלאכותית בין הנתבעת לצד השלישי מבחינת העובדה שהיא נהנתה מערך של השטר הזה ומהסכומים ששולמו." (מתוך סיכומי התובע, עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 20 עד עמ' 47 שורה 3).

עוד טען התובע, כי הנתבעת מסרה שיק "פתוח" לבעלה, ובכך אשרה לו למלא את השיק על פי שיקול דעתו. התובע סבור כי מסירת המחאה פתוחה מהווה קבלת האחריות שהשיק יפרע. לגישת התובע, מאחר שטענות הנתבעת הן כנגד בעלה שרימה אותה, עליה לעמוד בנטל המוגבר להוכיחה, נטל שלא הורם. לשיטת התובע, מאחר שהנתבעת נהנתה מתמורת השטר, היא מושתקת מלטעון לחריגה בהרשאה. התובע טען כי מסירת שטר ללא ציון סכום או שמו של הנפרע "יוצר אחיזה וחזקה שהמסמך אמור להיות סחיר לכל דבר וענין." (סיכומי התובע, עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 4-5).

התובע סבור שיש לראות אותו כמי שנתן ערך עבור השטר וכאוחז כשורה (שם, שורות 20-13).

5.הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר ובתצהיר שצורף שם, נטען כי השיק נושא הבקשה נלקח ממנה תוך חריגה מהרשאה, שכן נמסר לבעלה במטרה לערוך קניות לביתם. נטען, בהתנגדות כי הבעל השתמש בשיק החתום במרמה, והעבירו לתובע למרות שניתן מתוך אמונה שישמש את הבעל לצורך קניות הבית ולא לצרכים אחרים.

לאחר שניתנה לתובעת הרשות המתאימה, הוגש כתב הגנה מתוקן בו נכללו טענות מפורטות, מעבר לנטען בתצהיר ההתנגדות המקורי וכן הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד בעלה של הנתבעת.

6.הצד השלישי הגיש כתב הגנה, בו טען כי נתבקש, ביחד עם מר סבי ניסים, לתת שירות לתובע, לצורך הפחתה של החוב של התובע כלפי הבנק. צד ג' אישר כי קיבל את ההמחאה מאשתו לצורך עריכת קניות בסופר מרקט ולא למטרה אחרת וכי חרג מההרשאה של הנתבעת, אולם לטענתו, התובע ידע שהשיק מועבר ללא ידיעתה וללא הסכמתה של הנתבעת וחריגה מההרשאה.

צד ג' טען עוד כי אמר באופן מפורש לתובע, שעליו להימנע מלהזכיר את השיק בנוכחות הנתבעת, אם במקרה תהיה נוכחת באיזו מהפגישות ביניהם.

עוד נטען בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, כי נותני השירות ביצעו את חלקם בהסכם והגיעו להחלטה משמעותית בחובו של הנתבע כלפי הבנק, וכי התובע הוא שגרם לכך שלא נחתם הסכם פשרה סופי ומסודר עם הבנק בעקבות השירות שניתן לו.

הצד השלישי המשיך וטען, כי ביקש מהתובע להחזיר לידיו את השיק שקיבל כשיק בטחון, והתובע הבטיח להחזירו, אולם דחה אותו פעם אחר פעם, בטענות מופרכות והשיק לא הוחזר מעולם.

המסגרת המשפטית

7.להלן הסעיפים הרלבנטיים מתוך פקודת השטרות [נוסח חדש]:

"19. (א)היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב)מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה.