ת"א 16170-03-11 דומב נ' יניב ואח'

בתביעה הנדונה טוען התובע, מר אהרן דומב, כי ספרון, שכותרתו "השמאל הלאומי" (להלן גם – הספרון או הפרסום) שהנתבעים 1 ו-2, מר אלדד יניב ומר שמואל הספרי, חיברו ופרסמו, שהנתבע 3, מר שמואל טאוב, היה שותף להפצתו באמצעות האינטרנט, כולל דברים המהווים הוצאת לשון הרע עליו, כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע). כן טען, שעצם הפרסום והפצתו מהווים אף עוולות אחרות, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

כפי שעוד יובהר, עד חודש מארס 2014, אז הועברה התביעה להמשך שמיעתה לפניי, התנהלו במסגרתה הליכים רבים ואף החלה שמיעת חקירת התובע על תצהירו ושמיעת הוכחות. לאחר שהתביעה הועברה להמשך שמיעתה לפניי, התקיימה ביום 27.4.2014 ישיבת קדם משפט שבעקבותיה ניתנה החלטה הקובעת כי מאחר שדיון בכל טענות ההגנה, למעט טענת אמת בפרסום, אינו מצריך שמיעת ראיות, יסכמו הצדדים בכתב את טענותיהם מבלי שישמעו עדים נוספים. אם יימצא כי יש בפרסום משום לשון הרע, כי אז בהתאם להחלטה האמורה, תידרש שמיעת ראיות בעניין טענת הנתבעים בדבר אמת בפרסום.

מכאן אפוא, שהשאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא, אם אמנם יש בפרסום משום לשון הרע. לצד שאלה זו, נידרש בין השאר, גם לשאלות נוספות, העולות מטענות הצדדים שעוד יפורטו בהמשך הדברים ובהן לשאלת ההשלכה שיש להחלטות קודמות שניתנו במסגרת התביעה הנדונה וכן לעוולות נוספות שאף בגינן נתבע פיצוי במסגרת התביעה. כך או אחרת, לנוכח טענות הצדדים, נידרש אף לשאלת החיוב בתשלום הוצאות.

א.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים 

2.בהמשך הדברים נרחיב בעניין הפרסום נושא התביעה הנדונה. לעת הזו, נסתפק בכך שנאמר כי מדובר בספרון, שכתבו הנתבעים 1 ו-2, שכותרתו כאמור "השמאל הלאומי (טיוטה ראשונה להערות)", אשר פורסם בקיץ 2009. בספרון מובאת עמדת המחברים בנושאים פוליטיים וחברתיים, בעוד אחד הנושאים המרכזיים, הוא ביקורתם כלפי מה שכינו "מפעל ההתנחלויות" באזור יהודה והשומרון. על-פי טענתם, הוצאת המדינה על מפעל זה הייתה כמאה מיליארד שקל (או דולר), בעוד שלשיטת המחברים, ראוי היה לנתב סכום עתק זה לטובת מטרות אחרות.

אגב העיסוק באותו "מפעל התנחלויות", ישנו פרק שכותרתו "דומפה, ולרשטיין, זמביש ושות'" (פרק 23) הרואה בשלושה אלו, מי שהם "אדוני הארץ" העומדים מאחורי אותו "מפעל התנחלויות", המהווה כאמור, נושא לביקורת חריפה בספרון. כך בעוד שאין חולק שהתובע הוא אותו "דומפה". האמור בפרק זה, שבהמשך הדברים נרחיב בו, עומד בבסיס התובענה הנדונה.

3.התובע, אשר כנטען בכתב התביעה, הוא תושב קריית ארבע, הגיש את התביעה ביום 28.1.2011 אל בית המשפט לעניינים מקומיים, אזור יהודה ושומרון, קריית ארבע. על-פי החלטת כבוד השופטת מלכה אביב, שלפניה נשמעה התביעה בתחילה, ערכאה זו אינה מוסמכת לדון בתביעה הנדונה ולפיכך היא הועברה אל בית משפט השלום בירושלים.

בכתב התביעה הציג התובע את עצמו כתושב קריית ארבע, אשר מילא תפקידים במועצת יש"ע (יהודה שומרון ועזה). לטענתו, הפרסום מהווה הוצאת לשון הרע עליו ובעצם הפרסום עוולו הנתבעים כלפיו את עוולת הרשלנות ועוולת שקר מפגיע, פגעו בפרטיותו, הפרו חובה חקוקה ועשו עושר שלא במשפט. לפיכך עתר לפיצוי כספי בסך של 300,000 ₪ ולצו שיורה על גניזת הספרון.

כתב ההגנה מטעם הנתבעים הוגש ביום 24.5.2011. מאז הוגש כתב ההגנה, התנהלו הליכים רבים במסגרת התביעה הנדונה והתקיימו מספר ישיבות קדם משפט, אשר במסגרתן הגישו הצדדים כתבי טענות רבים ורחבי היקף. להלן נפרט אפוא, רק את מקצתם ואת העיקריים שבהם.