ת"א 16168-02-14 עיריית באר שבע ואח' נ' שבע בכל בע"מ

בפני בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות התביעה.

המשיבה, שבע בכ"ל בע"מ (להלן - "המשיבה"), הגישה תביעה נגד המבקשות, עיריית באר שבע והועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע (להלן - "המבקשת"), בטענה, כי רשלנות המבקשת הביאה לכך שנאלצה לשאת בעלויות כבדות לקיום הדרישה להציג טופס 4 מעודכן לשטחים שרכשה בבניין 'בית פריזמה' בבאר שבע.

ביום 10.11.14 הגישה המבקשת בקשה לחיוב התובעת בערובה להוצאות, לאור הוראות סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן - "חוק החברות"), לפיו על חברה המגישה תביעה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, אלא אם כן תוכיח כי היא בעלת כושר לשאת בתשלום הוצאות הנתבעת באם יפסקו. לטענת המבקשת, מבדיקה שנערכה על ידה עולה, כי התובעת חסרת נכסים ושקועה בחובות. המבקשת מפנה להחלטות שניתנו במסגרת סכסוכים בין בעלי המניות במשיבה, מהם ניתן ללמוד, כי למשיבה חובות רבים והנכס נשוא התביעה, אותו מכרה, היה הנכס היחידי בבעלותה אשר נמכר על מנת לצמצם את היקף חובותיה ואף זאת במסגרת הליכי כינוס נכסים. סיכויי התביעה של המשיבה הינם נמוכים ועל כן אין בהם כדי להוות סיבה לפטור אותה מהפקדת ערובה, אותה יש לקבוע בגובה אשר ישקף את סכום התביעה ומורכבות ההליך.

המשיבה טוענת, כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר ואינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. עוד סבורה היא, כי בבקשה אין אף ראשית ראיה או טיעון אשר יש בהם כדי לתמוך בטענה, כי המשיבה מצויה בקשיים כלכליים, שכן חילוקי הדעות שהתגלו בין בעלי המניות בחברה אינם מעידים על מידת איתנותה הכלכלית. לטעמה, מטרת הבקשה אחת היא - לאפשר למבקשת להתחמק מאחריות למחדליה.

לגופו של עניין נטען, כי מצבה הכלכלי של המשיבה איתן וכי תוכל לעמוד בכל הוצאות אשר יפסקו לה. בקופת החברה המנוהלת על ידי הנאמנים שמונו לה, מצוי נכון למועד זה סכום הקרוב לשישה מליון ש"ח. כמו כן, למשיבה תביעות והליכים נוספים בגינם צפויים להתקבל אצלה תקבולים בשיעור המוערך במיליון ש"ח לפחות. ההליכים אליהם מפנה המבקשת לא ננקטו על רקע קשיים כלכליים של המשיבה, וממילא אותן החלטות אינן משקפות את מצב החברה בהווה; כיום המשיבה מצויה תחת פיקוח בית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות הנאמנים שמינה.

המשיבה מבהירה, כי חוק החברות אינו קובע חיוב אוטומטי בערובה, ובית המשפט לא יחייב חברה בערובה כאשר נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או כאשר החברה הוכיחה, כי ביכולתה לשלם הוצאות, וזאת על מנת שלא לחסום את דלתות בית המשפט בפניה. מאחר ולמשיבה יכולת כלכלית וגם סיכויי התביעה הינם גבוהים, אין מקום להטלת הערובה.

לחילופין, טוענת המשיבה כי יש להטיל סכום ערובה נמוך ביותר לאור חשיבות זכות הגישה לערכאות ומאחר ומדובר בתביעה נגד רשות שלטונית בשל עוולות שננקטו על ידה.

בתגובה לעמדת המשיבה ציינה המבקשת, כי מתוך התמורה ממכירת הנכס, בסך של כ – 15 מליון ש"ח, נותרו בידי המשיבה 6 מליון ש"ח בלבד, פער אשר יש בו כדי ללמד על הבעייתיות בהתנהלותה הפיננסית. המשיבה גם לא הצהירה כי אין הליכים נוספים המתנהלים נגדה, כאשר מסתבר כי תלויים ועומדים נגדה לפחות חמישה הליכים משפטיים במסגרתם הוטלו עיקולים על כספיה; כן לא הצהירה על הוצאות והתחייבויות צפויות. כספה של המשיבה מוחזק בידי נאמנים שלא ברור בשל מה מונו ולאלה מטרות מוחזקים הכספים. המשיבה גם אינה מציגה כל פעילות עסקית אקטיבית שיכולה להצביע על תזרים מזומנים שוטף.