ת"א 1615-03-14

1.בפני בקשת הנתבעת, כי אפסול עצמי מלדון בתיק מאחר שאשתו של התובע עובדת כמזכירה בביה"מ בקרית שמונה.

2.לאחר ששקלתי את טענת הנתבעים שוכנעתי כי יש לדחותה:

סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984, קובע כדלקמן:

"(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

ובסעיף (א1)נקבע:

בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה:

(1)צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת; (הדגשה שלי ר.א).

המבחן שנקבע בפסיקה לעניין פסלות שופט הוא האם קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים כך "שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה" (ר' ב"ש 48/75 ידיד נ. מדינת ישראל פ"ד כט' (2) 375,381), זאת להבדיל מחשש של אחד הצדדים, כי השופט לא ידון בעניינו בהגינות וכי יטה לטובת יריבו (ר' בג"צ 2148/94 גלרבט אמנון, עו"ד נ. נשיא ביהמ"ש העליון פ"ד מח' (3) 573).נ

בעניין זה כבר נפסק כי : "אין דיי בחששו הסובייקטיבי של המערער. יש צורך לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית לפיה שופט מקצועי לא יוכל לדון בתיק (ע"פ 4568/03 נאפע נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). "לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 3217/03 געדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם))".( ע"א  9327/05 יונתן ארד נ' מד"י – משרד המשפטים ואח').