ת"א 16130-02-14 פרץ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.מדובר בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

לטענת התובע, הוא נפגע מאופנוע, שזהותו וזהות נהגו אינם ידועים לו, ולכן הוגשה התביעה כנגד הנתבעת.

2.הנתבעת מכחישה את עצם קרות התאונה. לחילופין טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לקבל ממנה פיצוי, מאחר שלא פעל בשקידה סבירה לקבל או לאתר את פרטי האופנוע והנהג. לחילופי חילופין, הכחישה הנתבעת את הנזקים שלהם טען התובע.

3.ביום 21.4.15 וביום 25.5.15 נשמעו הראיות ובתום שמיעת הראיות סיכמו ב"כ הצדדים בע"פ.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי שוב בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

4.לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי התאונה ארעה באופן ובנסיבות כפי שתוארו על ידו. בגרסת התובע נמצאו סתירות בעניינים רבים ולא ניתן לכן להאמין לעדותו ולגרסתו באשר לאופן ארוע התאונה.

5.בכתב התביעה טען התובע כי התאונה ארעה בעת שישב על שפת המדרכה. לטענתו, הגיע למקום אופנוע ונעצר לידו וכאשר הנהג ירד מהאופנוע הוא לחץ ככל הנראה על ידית הגז והאופנוע "עף קדימה" ופגע לתובע בחזה. התובע טען בכתב התביעה כי נהג האופנוע מיהר לנסוע מהמקום, עוד טרם שהיה סיפק בידי התובע או בידי העדים לתאונה, לקבל ממנו את פרטיו. בתצהיר עדותו הראשית שב התובע על גרסה זו.

לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט הודה התובע כי נהג האופנוע כלל לא מיהר לעזוב את המקום אלא שנשאר במקום כ- 10 דקות ורק לאחר מכן עזב את המקום.

בנוסף, בעוד שבכתב התביעה ובתצהיר טען התובע, כאמור, כי נהג האופנוע ירד מהאופנוע, בעדותו בבית המשפט שינה את גרסתו וטען כי נהג האופנוע לא ירד מהאופנוע. התובע אף הדגיש כי לו היה נהג האופנוע יורד ממנו, לא היתה התאונה מתרחשת כלל (עמ' 9 שו' 8).