ת"א 1613-11-14 בלחנס ואח' נ' ארליך ואח'

1.לפניי בקשתם של הנתבעים לסילוק התביעה שהוגשה נגדם על הסף בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")

בכתב התביעה המתוקן עתרו התובעים לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים, שכניהם, מדרך מעבר ציבורית ולאסור עליהם שימוש בשטח זה (להלן: "שצ"פ" או "מגרש 705").

לטענת הנתבעים ע"פ חוות דעת מומחה בית המשפט ,אין כל עילת תביעה נגד הנתבעים,שכן כעולה מחוות דעתו, אין הנתבעים מחזיקים בשצ"פ ואין כל ציוד או מיטלטלין שמצריכים פינוי, למעט עצי אורן שעקירתם כפופה להוראות הדין ויש צורך ברישוי מיוחד. מכיוון שמדובר בשטח ציבורי פתוח, הרי שהן לתובעים והן לנתבעים אין זכויות שימוש בשטח. על פי קביעת המומחה, המדובר בשטח שאינו יכול לשמש מעבר לכלי רכב, אלא נועד להולכי רגל ורוכבי אופנים בלבד. על מנת לשנות את ייעודו, על התובעים לפעול אל מול הוועדה המקומית ורשויות התכנון הרלוונטיות ולקבל את כל האישורים הנדרשים לכך. פעולות אלה אינן נוגעות לנתבעים ועל כן יש לטענת הנתבעים, להורות על סילוק התביעה על הסף כבר בשלב זה.

2.התובעים התנגדו לבקשה וטענו כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד דרסטי ואין לעשות בו שימוש כל עוד לא הוכח מעל לכל ספק שאין בתביעה ממש. התובעים טענו כי הנתבעים מחזיקים הלכה למעשה בשצ"פ וטענתם עתה כאילו אינם מחזיקים בשטח , סותרת את קו ההגנה הראשוני שבו נקטו, על פיו הם מחזיקים בשטח הציבורי הפתוח, ומהווה חוסר תום לב ושימוש לרעה בזכות.

דיון

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, שוכנעתי כי, דין הבקשה להידחות,אם כי טוב יעשו התובעים אם ישקלו,בשלב זה, עמידה על תביעתם. בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחייה או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, וזאת, רק מעיון בכתבי הטענות והנספחים הנלווים שאין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה. וראה א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 171.

"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט — בבואו לשקול אפשרות זו — ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולוא קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל".

4.ראשית אציין כי מומחה ביה"מ אשר לחוות דעתו הפנו הנתבעים,לא מונה בהסכמת הצדדים (ראה תגובת הנתבעים דווקא,להצעת המינוי מיום 7.6.16).

לאור האמור,הגם שההלכה הינה כי, בהעדר סיבה משמעותית שלא לעשות כן, יטה ביה"מ לאמץ חוות דעתו של מומחה אוביקטיבי ומקצועי שמונה על ידו,הרי עדיין גם חוות דעת התובעים עומדת בפני ביה"מ כראיה בתיק. בנוסף,לתובעים,בכל מקרה, זכות לחקור את המומחה מטעם ביה"מ. לפיכך,ברי כי בשלב זה,בטרם נשמעו עדויות ונבחנו טענות הצדדים(בין היתר טענות התובעים כנגד חוות הדעת של המומחה), לא ניתן להכריע את התביעה בהסתמך על חוות דעת מומחה ביה"מ.

אמנם בבקשה דנא, כמו גם בתצהירי עדות ראשית שהגישו, הצהירו הנתבעים כי הם אינם מחזיקים בשטח, אך דווקא משום כך לא ניתן לסלק התביעה על הסף ויש לברר את היקף החזקתם של הנתבעים בשטח במסגרת הליך משפטי מלא לאחר שמיעות העדויות.

5.יחד עם זאת, אשוב ואדגיש כי טוב יעשו התובעים אם ישקלו המשך ההליכים בתיק:

אם וככל שהחומה/גדר הנתבעים הוסרה במלואה, אין טעם בהמשך ניהול ההליך בעניין זה ,שכן מדובר בתביעה לסילוק יד בלבד ולא בתביעה כספית. לעניין הוצאות ההליך, עד להסרת החומה בסמוך למועד ביקור המומחה,לטענת התובעים, יוכל כל צד להעלות טענותיו והוצאות ההליך מימלא נתונות לשיקול דעת ביה"מ.

לעניין העצים-אין חולק שאסור לתובעים לעשות שימוש בשטח הציבורי בניגוד לייעוד, או לתוכניות החלות על השטח, לרבות , ובעיקר, עקירת עצים מוגנים. לבטח שבית המשפט במסגרת פסק דינו לא יורה על עקירת עץ מוגן בניגוד להוראות הדין.לפיכך,נדמה כי על מנת להשיג את מבוקשם ומטרתם בעניין זה,על התובעים לנקוט תחילה בהליכי התכנון והרישוי הנדרשים לצורך עקירת העצים.