ת"א 16118-09-13 שיבלי נ' שיבלי ואח'

1. בפניי בקשה על-פי פקודת ביזיון בית-המשפט (להלן: "הפקודה"), ובכלל זה חיוב המשיב בהחזרת המצב לקדמותו, הסרת הפלישות וסילוק כל העבודות שביצע לאחר החלטת בית-המשפט מיום 10/6/14.

2. המבקש הגיש תביעה לצו עשה ופירוק שיתוף במקרקעין, וביום 10/6/14, ניתנה החלטה על-ידי, אשר מפאת חשיבותה אצטטה: "משאין מחלוקת כי הבניה שמבצע מר ראפע שיבלי בחלקה נשוא המחלוקת היא ללא היתר, ומאחר וכל פעולת בניה חיצונית יכולה לסכן או לכל הפחות להפריע להליך פירוק השיתוף בחלקה, אני מורה על הקפאת המצב הקיים מבחינת הבניה החיצונית, כך שלא יבצע כל פעולה מחוץ לבית או בחלק החיצוני של הבית, לרבות חיבור הבית לביוב, מים, חשמל, שוחות ביוב, בניית חומות אבן או שבילי גישה או פיתוח חיצוני, או נטיעות כלשהם מסביב לבית עד למתן פסק דין או עד לקבלת היתר, מה שמוקדם ביניהם..." (להלן : "ההחלטה").

3.לטענת המבקש, על-אף ההחלטה דלעיל, המשיב הניח מצעים והחל בפיזורם וביצוע עבודות פיתוח מחוץ לגבולות ביתו, כולל סלילת דרך לביתו ממתחם השטח השייך למבקש ואשר הוא מחזיקו, החל לבצע עבודות פיתוח במתחם החלקה, חיבר את ביתו למים כאשר קו המים חוצה חלק מקניינו של המבקש, נטע עצי דקל והתקין מעקות. הבקשה נתמכה, מלבד בתצהיר המבקש, בתצהיר בנו, ד"ר פהמי ח'אלד שבלי (להלן:"פהמי") ובתצהיר שבלי זכריא, כאשר את תצהירו של זה ביקש ב"כ המבקש למשוך מהתיק בדיון שהתקיים ביום 3/12/14.

4. המשיב בתגובה טען, כי המבקש לא ניסח את הבקשה כדין, לא ניתנה החלטה ברורה, חתומה, בידי בית-המשפט המזמנת אותו בהליך לפי פקודת ביזיון בית-המשפט, ולכן אין בפניהם הליך שנעשה וננקט כדין, כהוראת סעיף 6 לפקודה. לפיכך, יש למחוק את ההליך נשוא הבקשה על הסף ולהורות על נקיטת הליך חוקי, כדין.

5. לגופו של עניין, טען המשיב, כי מעולם לא הפר את ההחלטה, ולא בנה שום מבנה בקונטור החיצוני של בית-המגורים לאחר מתן ההחלטה. בעת מתן ההחלטה היה בית המגורים בנוי ומושלם, כפי מצבו היום, וכפי מצבו ביום הגשת בקשת המבקש כאן. המבקש לא הראה בבקשתו, לא בתמונות ולא בכל דרך אחרת, מהם האלמנטים שלטענתו, בנה המשיב במקרקעי בית המגורים, וזאת משום שהמשיב לא בנה מאום במקרקעין. המבקש לא צירף שום ראיה של הנחת מצעים כלשהם על-ידי המשיב. שעון המים, הותקן על-ידי המשיב לפני ההחלטה, כבר ביום 12/10/13, עצי התמר נטעו על-ידו ביום 5/6/14, ולא כטענת המבקש. התגובה נתמכה בתצהיר המשיב ובתצהירו של עזמי מוחמד שיבלי, אשר הצהיר כי הוא טיפל בנטיעת שני עצי התמר ביום 5/6/2014, אלא שלגביו ביקש ב"כ המשיב למשוך את התצהיר מתיק בית-המשפט.

6. ביום 3/12/2014 התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים, ובמסגרתו שמעתי את המבקש, והמצהיר מטעמו – מר פהמי. מטעם המשיב שמעתי אותו בלבד, ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל-פה. התייחסות לטענותיהם, ככל שתהא רלבנטית, תהיה במסגרת הדיון גופו.

דיון: 

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ולאחר ששמעתי את העדים וסיכומי באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, משלא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך מעין דא ביצוע העבודות הנטענות לאחר מתן ההחלטה, ומשנמנע המבקש להוכיח את גרסתו בין באמצעות תמונות ובין באמצעות עדים אשר היו יכולים לאשרה – הקבלן, בן דודו של הקבלן ואחיו של הקבלן.

8. ראשית יצוין, כי תכליתו של הצו הניתן במסגרת הסמכויות המוקנות לבית-המשפט על-פי סעיף 6, היא לכפות ציות בעתיד ולא לענוש בשל מה שאירע בעבר (ראה: ע"פ 281/80 לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ ואח', פ"ד לד(4) 557 (1980). ראה גם: ע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר-משק פרחים "דן" ואח', פ"ד נח (4) 184 (2004)).

9.בית-משפט העליון, בשורה ארוכה של פסקי-דין, ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה, הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו (ראה : רע"א 3888/04‏מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט ואח', פ"'ד נט (4) 49 (2004). ראה גם: רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (8/7/13)).