ת"א 1608-08-16 קומפיו דיל בע"מ נ' גלאי

מונחות לפני שתי בקשות למתן צו לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון.

ביום 12.1.2017 הגישה התובעת קומפיודיל בע"מ (להלן:"התובעת") בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלון. לטענתה, ביום 8.12.16 שלחה לנתבע את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה יחד עם דרישה לגילוי מסמכים ספציפי ולמענה על שאלון, לטענת התובעת, סירב הנתבע לגלות את כלל המסמכים ולענות על מרבית השאלות בשאלון בטענה כי אלו אינם רלוונטיים לתביעה. בתגובה לבקשה זו טען הנתבע עודד גלאי (להלן "הנתבע") כי התובעת ביקשה ממנו לענות על שאלות ולגלות מסמכים שאין להם קשר לתביעה באופן כוללני, וללא שטרחה לפרט את הרלוונטיות של השאלות והמסמכים לבירור התובענה.

ביום 22.1.2017 הגיש הנתבע גם הוא בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ומענה על שאלון. לטענת הנתבע בבקשה לגילוי מסמכים ביקש מהתובעת לגלות את תיק הלקוח הכולל כרטסת הנהלת חשבונות, רשימות שיקים וכו' (סעיף 2.1) של מספר לקוחות ספציפיים של התובעת אשר שמם צוין בבקשה. עוד טוען הנתבע כי ביקש גם לענות על שאלות הנוגעות למערכת היחסים של התובעת עם לקוחות אלו (שאלות 3.1, 3.2) לטענת הנתבע התובעת סירבה לגלות את המסמכים וכן לענות על השאלות בטענה כי על התובעת חל חיסיון ביחס לחשבונותיהם של צדדי ג' האמורים. התובעת אישרה כי סרבה לתת מידע הנוגע לצדדי ג' מאחר ולטענתה היא גוף פיננסי אשר מוטלת עליו חובת סודיות כלפי הלקוח בדומה לבנק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ועל יסוד ההלכות המבוססות לעניין גילוי מסמכים ושאלונים, אני מורה כדלקמן:

ניתן בזה צו המורה לנתבע לגלות את המסמכים שהתבקשו בסעיף 2 לדרישה שהציגה התובעת על פי הפירוט הבא: המסמכים המוזכרים בסעיפים ו, ז, טז – יגולו; המסמכים המופיעים בסעיפים ט, י, טו יגולו גם הם, אך זאת רק ביחס לכל לקוח שקשור לשיקים נשוא ההליך.

לגבי שאר המסמכים שביקשה לגלות, התובעת לא פירטה מדוע מסמכים אלה רלוונטיים להליך, ולו בדוחק. על כן, אינני רואה מקום לחייב את הנתבע לגלותם.

מאותם טעמים אני מורה לנתבע לענות בתצהיר ערוך כדין לשאלות שנשאל בסעיף 3, למעט השאלה שבסעיף 3 יח'.

בנוסף, ניתן צו המורה לתובעת לגלות את המסמכים ולענות על השאלות שבגינם הוגשה בקשת הנתבע (2.1, 3.1, 3.2). טענתה של התובעת לקיומו של חיסיון מעין-בנקאי היא טענה מעניינת, אולם לא מצאתי בדין מקור נורמטיבי לחיסיון מעין זה. יוער, כי אינני סבור שראוי להרחיב את החיסיון הבנקאי, שהוא חיסיון יציר הפסיקה, ולהחילו גם על גורמי מימון חוץ-בנקאיים. לטעמי, לנוכח ההיגיון המשפטי שמאחורי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 וחוק איסור הלבנת הון, תש"ס – 2000, אין מקום לקבוע חיסיון מעין-בנקאי על מערכת היחסים שבין נותרי שירותי מטבע או ספקי אשראי חוץ-בנקאי באופן שיסכל את מימוש מטרותיהם של חוקים אלה. משלא הובא ניתוח משפטי מקיף בתשובת התובעת, אינני רואה הצדקה לעריכת ניתוח משפטי כאמור בגדרי החלטה זו, ולצורך הנמקת ההחלטה, אני סבור שדי בעמדה זו, זאת גם לנוכח עמדת הפסיקה, שלפיה יש לצמצם ביצירת חסיונות יצירי הפסיקה.

לנוכח התוצאה שאליה הגעתי – אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. האמור בהחלטה זו יבוצע לא יאוחר מיום 26.2.2017.

עם הצדדים הסליחה על העיכוב במתן החלטה בבקשה זו. לנוכח העיכוב, נקבעים בזאת מועדים להגשת תצהירי עדות רשאית כדלקמן: