ת"א 16040-01-16

לפניי בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי עפ"י סעיף 6א'(א)לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

לאחר עיון בבקשה וצרופותיה – המסמכים הרפואיים שצורפו, אני נעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום  האורתופדי. הגישה בהלכה הפסוקה, היא גישה מקלה, על פיה מאחר שאין לנפגע אפשרות להוכיח את נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחים מטעמו, די ברף נמוך של "ראשית ראייה" לצורך מינוי מומחה רפואי. די בקצה חוט הנלמד מהמסמכים הרפואיים לפגיעה שנותרה בתחום המבוקש, על מנת להצדיק בירור מקצועי של השאלה האם בעקבות התאונה נגרמה לתובעת נכות רפואית. בעניין זה אפנה גם לפסק דינו של כב' השופט זילברטל רע"א 3007/12 בו פירט בית המשפט בהרחבה, את הגישה הליברלית והמגמה הרחבה להקל עם התובעת בכל הנוגע לדרישות בהן עליה לעמוד לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, לתביעה על פי חוק הפלת"ד.

מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי כבר בתעודת חדר מיון מיום התאונה, מצוין כי התובעת נחבלה בכתף. בהמשך, נזקקה התובעת לבדיקות וטיפולים רפואיים עקב תלונות על כאבים בכתף ואף אובחנו ממצאים היכולים להתאים לקרע שרוול מוסווה . ראה כל המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה.

באשר לטענה לעניין עבר רפואי או תאונות נוספות לפני או אחרי התאונה נשוא התביעה, או כאילו הפגיעות כיום אינן נובעות מאירוע תאונתי, אלא תולדה של דלקת, לא מצאתי כדי למנוע מינוי מומחה בשלב זה. ברי כי השאלה האם הפגיעות מהן לטענת התובעת הינה סובלת כיום, נובעות מהתאונה נשוא התביעה, אם לאו, הינה שאלה רפואית שבמומחיות ובדיוק בשביל כך יש צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט.

בהתאם לתיקון תקנה 7(ב) לתקנות המומחים, אין צורך עוד בטעמים מיוחדים על מנת לפטור את התובעת מהפקדת פיקדון להבטחת שכרו של המומחה והמחוקק הותיר את שיקול הדעת לבית המשפט לקבוע, מי מבעלי הדין יממן כמימון ביניים את שכרו של המומחה.

לפיכך, בשלב זה וכמימון ביניים, תישא הנתבעת בשכ"ט המומחה.

החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן בנפרד ותשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.