ת"א 15974-08-12 נעים נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ

כללי

1. בפני תביעה כספית, בגדרה עתר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 1 מליון ₪ בשל הפסקת העסקתו כספק הובלה, בגין הפסדי השתכרות שנגרמו לו לשנים 2010-2008 וכן עבור מכירה בהפסד של משאית ההובלה. אין חולק כי התובע שימש במשך כארבעים שנים כמוביל של מוצרי הנתבעת, כקבלן עצמאי ושלא במסגרת יחסי עבודה. לטענתו, במהלך שנות ההתקשרות השקיע הון רב לרכישת משאיות הובלה המותאמות לצרכי הנתבעת, וטרח ועמל בשירות הנתבעת מדי יום, כאשר זו היתה עבודתו היחידה. לטענתו, הנתבעת הפרה הסכם כאשר הפסיקה את ההתקשרות עמו באופן חד-צדדי.

2. הנתבעת טענה כי אין ולא היו לתובע מעולם זכויות קניניות או אחרות אצל הנתבעת או ב"קווי חלוקה". לדבריה, בסוף שנת 2007 גיבשה תוכנית התייעלות שמטרתה לחסוך בעלויות הובלה. ביום 4.2.2008 הודיעה החברה למוביליה, ובתוכם לתובע, כי היא "צופה צמצום אפשרי בהיקף ההובלות הנמסרות על ידה לגורמים חיצוניים, של עד 20%" (ר' בנספח א' לכתב ההגנה). בהדרגה, הנתבעת עברה לשיטה של העסקת מובילים כעובדי החברה, והפחתת ההיזקקות לקבלני שירות עצמאיים. במכתב מיום 3.7.2011 הודיעה לתובע, כי החל מיום 31.10.2011 לא תזקק עוד לשירותיו (בנספח ו' לכתב ההגנה).

3. הצדדים חלוקים בשאלת היקף הזכויות של התובע אצל הנתבעת, בשאלת נפקותן של ההודעות המוקדמות שנמסרו לו, כמו גם בשאלת היקף הנזק.

4. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירו הוא עצמו וכן שמואל לוי (מוביל), והעידו גם נאסר וואהב ונאסר עזמי (מובילים). מטעם הנתבעת הצהיר צחי שחק, מנהל מטה לוגיסטיקה. העדים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. יצוין כי התובע הקטין את היקף תביעתו המקורית, בצמצמו את סכום התביעה וראשי הנזק (ר' החלטה מיום 9.1.2014, פ' ע' 9). להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.

    

   דיון: הזכאות של התובע ו"הודעה סבירה"

5. התובע שימש בשירות הנתבעת כקבלן עצמאי (ולא כעובד). בין הצדדים לא נחתם הסכם כולל, ואולם מעת לעת גובשו הסדרים בין הנתבעת לבין נציגי "קבוצת המובילים". כך למשל, נחתם "סיכום ישיבת מובילים מיום 4/11/02", באמצעות נציגי החברה ונציגי המובילים, שם הוסכם כי המובילים יקצרו את אורך המשאיות ויתקינו עליהן וילונות (נספח 4 לתצהיר התובע). ב"הסכם מובילים–שנת 2003" סוכם בין נציגי הצדדים על מחירים ותעריפים להובלות (נספח 5 לתצהיר התובע). מסמך משותף מיום 14.3.2005 עסק בחובת המובילים לדאוג לתיקניות הכלים ולביטוח המטען, וכן צוין: "טמפו רשאית בכל זמן נתון להוביל את הסחורה באמצעות כלי הרכב שלה" (נספח 6 לתצהיר התובע). ראו גם "עקרונות הסכם שנתי – משאיות רמפה" מיום 4.9.2006, שם נדרשו המובילים להוביל במשאיות "ממותגות טמפו, בעלות וילונות ודופן הידראולית מתאימה" (נספח 7 לתצהיר התובע). במסמך אחר מיום 9.10.2006 סוכם בין הצדדים על מנגנון עדכון מחירים (נספח 8 לתצהיר התובע). במסמך נוסף מיום 5.3.2007, טמפו עדכנה את "צוות המובילים" בדבר המחירון החדש (נספח 9 לתצהיר התובע).

6. ניתן אם כן לראות כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים חוזית נמשכת, אשר בגדרה זומן התובע באופן רצוף ושוטף לספק לנתבעת שירותי הובלה. המשאיות עצמן נרכשו על ידי התובע (ר' ס' 5 לתצהיר התובע וכן למשל מסמכי הרכישה: זכ"ד מיום 20.1.2000 וזכ"ד מיום 31.10.2006, נספחים 1, 2 לתצהיר התובע). בשנת 2007, התובע הפעיל ארבע משאיות (עדותו בפ' ע' 14 ש' 10-9).

7. התובע טען שרכש "קו חלוקה ספציפי אשר יוחד לי ומספר קו שאופין בקוד" (ס' 6 לתצהירו). ואולם התברר כי סימון הקוד אצל הנתבעת נועד להתחשבנות כספית גרידא, ולא הקנה לתובע זכויות קנין (וראו תשובתו: "ש. קוד הובלה זה מספר שבזכותו מקשרים בין הובלה שביצעת לבין הכסף שמגיע לך? ת. כן. אני רכשתי את כל המכונות"; פ' ע' 12 ש' 16-15). התובע הודה, כי אף שהוביל סחורה בכל רחבי הארץ, לא היה זכאי לעבודה בקו מסוים, אלא שסידור העבודה היה נקבע בכל יום מחדש: "היינו באים בבוקר והיינו מקבלים את סידור העבודה בבוקר. לפעמים מקבלים מראש בערב אם זה דחוף או משהו כזה שצריך להביא סחורה בלילה לאיזה סניף או משהו כזה" (פ' ע' 14 ש' 31-30).

8. מערכת היחסים החוזית שבין הנתבעת לתובע היתה כזו שבין מזמינת שירות (הנתבעת) לספק שירות הפועל כקבלן עצמאי (התובע), ואשר מחזיק בציוד הרלבנטי (משאיות) בבעלותו. מערכת יחסים זו נמשכה על פני כארבעים שנה, כאשר זו היתה עבודתו הבלעדית של התובע (ס' 2 לתצהירו). כאמור, התובע אף נדרש להתאים את המשאית לצרכי הנתבעת, בין השאר על דרך של התקנת ברזנט הנושא את לוגו החברה (ס' 18.1 לתצהיר התובע; כן ראו המסמך הנ"ל מיום 4.9.2006, נספח 7 לתצהיר התובע).