ת"א 15780-09-16 מרג'יה נ' מרג'יה ואח'

לפני בקשה לביטול צו מניעה, שניתן נגד המשיבים, במעמד צד אחד.

הבקשה

1.ביום 7.9.2016 הגיש המבקש בקשה למתן צו עשה וצו מניעה זמני (במעמד צד אחד), בה עתר למתן צו שיורה למשיבה 11 (להלן: "הועדה") להוציא צו הריסה לשני קירות בטון שבנה המשיב 1 (להלן: "המנוח") במקרקעין המוגדרים כחלקה 34 גוש 16875 ביפיע (להלן: "החלקה"), מצידו הצפוני והדרומי של בית המבקש, מאחר ונבנו שלא כחוק. בנוסף, עתר להורות למשיבים 2-10 (להלן: "יורשי המנוח") להימנע מלחסום את זכות המעבר שיש לו אל החלקה עד מגרש 34/2, בו הוא מתגורר. כן ביקש להורות לועדה להימנע מלהנפיק היתרי בניה ו/או אישורי תוכניות ו/או תוכנית חלוקה מאושרת ביחס לחלקה 34, זאת עד להחלטה אחרת בתביעה העיקרית, אותה הגיש בד בבד עם הבקשה דנן (להלן: "הבקשה").

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה בחלקה וניתן צו זמני האוסר על ביצוע עבודות הבניה בשטח שבמחלוקת.

2.המשיבים 1-10 (להלן: "המשיבים") הגישו בקשה לביטול הצו. המשיבה 11 לא הגיבה. בעקבות זאת נערך ביום 15.9.16 דיון בבקשת הביטול, במעמד הצדדים, בלא נוכחות המשיבה 11, בסיומו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

טענות המבקש

3.לטענת המבקש, הוא אחד מהבעלים הרשומים בחלקה ומתגורר בבניין שקומתו הראשונה נבנתה לפני כ-50 שנה על ידי אביו המנוח, בשנות ה-70 נבנתה הקומה השניה, בה מתגוררים אחיו של המבקש והקומה השלישית נבנתה על ידי המבקש עצמו בסוף שנות ה-80. המבקש טען, כי לאורך כל השנים, נהגו בני משפחתו לעבור מהצד הצפוני של המקרקעין לביתם באמצעות דרך הממוקמת לאורך חלקה 34/1 השייכת למנוח, כאשר זכות מעבר זו צויינה בתוכניות החלוקה והבניה שהוגשו במהלך השנים לועדה לתכנון ובניה, והתקבלו היתרים כדין בהתבסס על אותן תוכניות, כאשר על שתיים מהתוכניות שהוגשו (מיום 5.11.86 ומיום 1.7.2001) אף חתום המנוח עצמו. לטענת המבקש, הרישום בטאבו של זכויות הצדדים נעשה מכוח תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה ביום 9.11.97, ובפס"ד מיום 9.6.05, נקבע כי פירוק השיתוף יעשה על דרך חלוקה בעין (ת.א(שלום-נצ') 10362/97). במסגרת התדיינות נוספת בין הצדדים, באותו תיק, נקבע בפס"ד מיום 27.11.13 כי ביהמ"ש מאמץ את תשריט החלוקה המוצע ע"י המודד אוסמה אליאס (להלן: "התשריט"), בכפוף לאישורו על ידי הועדה, כאשר בתשריט לא צויינה זכות המעבר של המבקש ומשפחתו. המבקש טען, כי בחודש מרץ 2016, החלו להתבצע עבודות חפירה ובניית קיר בטון בשטח המפריד בין חלקתו לחלקת המשיבים, ובכך נחסמה דרך המעבר והגישה של המבקש לחלק הצפוני של חלקתו, כפי שהיתה משך 35 שנים. פניותיו לדודו ולאחר מכן ליורשיו, המשיבים, לאפשר לו המשך מעבר, נענו בשלילה. המבקש טען, כי התנגדות לתשריט שהגיש לועדה התקבלה ביום 17.8.2016, גם בגין כך שלא סומנה בו דרך המעבר, ולכן הוא זכאי לסעד המבוקש.

4.בסיכומיו, הוסיף ב"כ המבקש, כי הועדה הינה הגוף המבקר. מאחר והחלטת ביהמ"ש היתה מותנית, כעת על ביהמ"ש לשוב ולשמוע ראיות חדשות בתיק. משכך, עד שלא ינתן פס"ד סופי בעניין חלוקת המקרקעין, מנועים המשיבים מלבצע במקרקעין שינויים שיביאו לחסימת דרך המעבר של המבקש, ויש להורות להם להרוס את הקירות שבנו.