ת"א 15625-07-16 בן ברוך נ' ביטון ואח'

לפניי בקשת הנתבעים לחיוב התובע בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

המדובר בתביעה למתן צו עשה להורות לנתבעים לסלק בניה בלתי חוקית שלטענת התובע בוצעה על שטח משותף וכן לסלק מניעה למעבר למחסן משותף ולשעון מים.

לטענת הנתבעים, מצבו הכלכלי של התובע קשה. הוא מיוצג עי בא כוח מהסיוע המשפטי, קיבל פטור מאגרה ואף טרם שילם הוצאות בהן חויב בעבר. לכן ברי כי לא יוכל לשלם הוצאות ככל שהתביעה תידחה. הנתבעים טענו כי סיכויי התביעה קלושים והפנו לאופן עריכת התביעה והמסמכים שצורפו אליה ולכן טענו כי יש לחייבו בהפקדת ערובה.

התובע התנגד לבקשה וטען כי מצבו הכלכלי אכן קשה, אולם אין לפגוע, רק בשל כך, בזכותו ליומו בביה"מ. התובע טען כי סיכויי התביעה טובים שכן אין מחלוקת שמדובר בשטח משותף וכן כי בוצעה בניה בלתי חוקית.

דיון והכרעה:

3.בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, הוסמך בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. הרציונל העומד מאחורי סמכות זו, הינו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים (ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) פ"ד מ"ז xx846).

בעת ששוקל בית המשפט האם לעשות שימוש בסמכות זו, עליו להביא בחשבון כי זכות הגישה לערכאות כבר הוכרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה, ואין להגבילה רק לאלה שבידם יכולים כלכלית לממן הוצאות אם התביעה תידחה.

לפיכך, במסגרת איזון האינטרסים לצורך הכרעה בבקשה כגון דא, יביא בית המשפט בחשבון את: זכות הגישה לערכאות, בצד סיכויי ההליך ומורכבותו, האם היה שיהוי בהגשת התביעה וכן מצבו הכלכלי של התובע והאפשרות שתהיה לגבות ממנו הוצאות, אם תידחה התביעה.

ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (204)):

"...שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519 (א) רחב הוא. במסגרת זו על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה- הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".