ת"א 15561-02-16

מבוא

1. לפני בקשת הנתבעות לפסיקת הוצאות ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים ונמחק לאחר שהתובע לא הגיש את ראיותיו במועד, ותשלומן כתנאי להמשך ניהול התביעה דנא, וכן בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה בהליך דנא עד לפירעון ההוצאות שיפסקו.

   טענות הנתבעות בבקשה

2. הנתבעות טענו, כי התובע חידש את תביעתו לאחר מחיקת ההליך קודם שניהל תחילה בבית משפט השלום בת"א (132781/08), ואח"כ הועבר לבקשתו לבית המשפט המחוזי בת"א (45093-04-15). נטען, כי תביעת התובע בהליך הקודם נמחקה בהחלטת כב' השופטת ארנה לוי מיום 14.6.2015, כשבהתאם להחלטה זו תנאי מקדמי לחידוש התביעה הינה הכרעה בטענות הנתבעות לתשלום הוצאות משפט לטובתן, כשהחלטה זו הינה החלטה חלוטה והתובע לא ערער עליה.

3. הנתבעות טענו, כי ההליכים בהליך הקודם ארכו למעלה מ-7 שנים וחייבו אותן בהוצאות משמעותיות, וכן התייצבויות לשבעה דיונים, בנוסף להשקעת שעות עבודה רבות, כשהתובע הגיש בקשות רבות שנדחו, וצירפו לבקשתן פלט הוצאותיהן בהליך הקודם בסך נטען של 66,672 ₪.

4. הנתבעות ביקשו מבית המשפט לפסוק את ההוצאות הריאליות לפי הנספח המצורף וכן נתבקש לפסוק שכ"ט עורך דין על ניהול ההליך הקודם בסך של 20,000 ₪, כשתנאי לעצם ניהול ההליך דנא יהיה פירעון מלא של ההוצאות שיפסקו לטובתן.

    

   טענות התובע בתגובה לבקשה

5. התובע טען, כי בהחלטת כב' השופטת לוי לא נקבע כי פסיקת ההוצאות הינה תנאי לניהול ההליך, אלא שהנתבעות רשאיות להגיש בקשה לחיוב בהוצאות כתנאי לניהולה. עוד נטען, כי דין הבקשה להידחות משום שלא צורף לה תצהיר ולא ברור מי ערך את רשימת ההוצאות שצורפה, כאשר התבקש לחקור את עורך הרשימה.

6. עוד טען התובע, כי הבקשה הוגשה בטרם עת. נטען, שמאחר שנקבע ע"י כב' השופטת לוי כי ההליך החדש ימשיך מהשלב אליו הגיע ההליך הקודם, הרי שמאזן הנוחת נוטה לכך שההוצאות יידונו בסיום ההליך, משום שככל שיתברר שהתביעה ראויה להתקבל, לא תהיינה הנתבעות זכאיות להוצאות עבור ניהול ההליך וככל שהתביעה תידחה, לא תהיינה זכאיות לכפל הוצאות.

7. בנוסף טען התובע, שהנתבעות עצמן גרמו אף הן לעיכוב ההליכים בתיק, וכי ככל שהיה מגיש את ראיותיו במועד לא היה נמחק ההליך הקודם.