ת"א 15448-01-13 בנק לאומי נ' לוקי בניה, ה"פ 24187-10-15 עיני ואח' נ' לוקי בניה

א. ההליך

1.שני הליכים לפני, שהדיון בהם אוחד. שני ההליכים נולדו בעקבות פסק דינו של בית המשפט בעליון, מתאריך 24.9.2015, בע"א 7187/13 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' עיני (פורסם במאגר "נבו", 24.9.2015).

פסק דינו של בית המשפט העליון, ניתן בערעור שהוגש מטעמה של חברת לוקי בניה ופיתוח בע"מ (להלן – "חברת לוקי"), לפיו חוייבו ה"ה בנימין עיני ויצחק כפרי והחברות נכסי נגד בע"מ ובינג יזמות בע"מ (וכולם ייקראו להלן – "המשיבים בערעור"), לשלם לחברת לוקי סך 3.2 מיליון ₪, בצירוף מע"מ כחוק, וזאת "כהחזר של חלק מדמי היזמות". פסק הדין ניתן בדרך הקבועה בסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, ולצד החיוב הכספי הנזכר נקבעו עוד מספר הוראות. בין היתר נקבע, שאין שינוי בהסכמת הצדדים "לפיה הבעלות בקרקע ב- 18% תיוותר בידי המשיבה מס' 4 על כל המשתמע מכך". המשיבה מס' 4 היא חברת בינג יזמות בע"מ (להלן – "חברת בינג"), והדברים שנאמרו ביחס לבעלות החלקית במקרקעין, כוונו לכך, שהיא זכאית להירשם בעתיד כחוכרת לדורות של המקרקעין, בשיעור של 18%, לכשהדבר יתאפשר, במקרקעין מושא הדיונים בתיק זה.

2.בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – "הבנק"), הוא נושה של חברת לוקי, ובהליך העיקרי שפתח בתיק 15448-01-13, עתר הבנק למימוש שטר משכון שחבת לוקי עשתה לטובתו, להבטחת פרעון הלוואות ואשראי שהבנק העמיד לזכותה. במסגרת זו מונה בא כוח הבנק, עו"ד יעקב ריבנוביץ, ככונס הנכסים, וזאת לשם ביצוע הפעולות הכרוכות במימוש המקרקעין (שחברת לוקי זכאית להירשם כחוכרת לדורות שלהם, בשיעור 82%).

המקרקעין עצמם רשומים בחכירתם של חוכרים רבים, 72 במספר, וההליכים להסדרת רישום זכות החכירה על שם חברת לוקי וחברת בינג הם הליכים מורכבים. לשם שלמות התמונה יצוין, כי מדובר בחלק מחלקות 3 ו- 4 בגוש 7797 (הרשומות ביחד, בוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כחלקה 10 בגוש הנ"ל), חלקה 82 בגוש 7814 וחלקה 22 בגוש 7815, ושטחם הכולל הוא 259.431 דונם.

3.בעקבות פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, הגישו בנק לאומי לישראל בע"מ וכונס הנכסים, עו"ד יעקב ריבנוביץ בקשה למתן הוראות. בבקשתם עתרו הבנק וכונס הנכסים להורות, כי על המשיבים בערעור לשלם את הסכום, שנפסק לזכות חברת לוקי בבית המשפט העליון, לידיו של כונס הנכסים. בבסיס הבקשה למתן הוראות אלה עומדת הטענה, כי הסכום שנפסק הוא חלק מזכויות חברת לוקי, ששועבדו לטובת הבנק בשטר משכון שנעשה על ידי חברת לוקי, ואשר עומד בבסיס הבקשה העיקרית שהוגשה למימושו.

4.במקביל לבקשה למתן הוראות, הגישו המשיבים בערעור בקשה על דרך טען הביניים. בבקשתם ציינו המשיבים בערעור, כי אם ישלמו הסכום שנקבע בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון למי מהצדדים - לבנק ולכונס הנכסים מן הצד האחד או לחברת לוקי מן הצד השני - צפויים הם לתביעה מן הצד האחר, הטוען אף הוא לזכות לקבל את הכסף. יחד עם זאת, בבקשת טען הביניים, טוענים המשיבים בערעור, כי הגם שבית המשפט העליון חייב אותם לשלם ללוקי סך 3.2 מיליון ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, זכאים הם לקזז מהסכום שנפסק סך 302,557 ₪, וזאת בגין סכומי כסף שונים שהם זכאים לקבל, בהיותם זכאים לזכות החכירה בשיעור של 18% מהמקרקעין (כגון, דמי שכירות ששולמו מראש).