ת"א 1544-12-12 זך אולמן ואח' נ' אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ

1.פסק דין בתביעה שעיקר עניינה בטענות התובעים לליקויי בנייה שנתגלו בבית שרכשו מהנתבעת; הצד השלישי – החברה שביצעה בפועל את בניית הדירה, אגב התקשרות עם הנתבעת.

פסק דין זה ניתן בהסכמת הצדדים בהתבסס על כתבי הטענות וסיכומים בכתב שהוגשו לבית המשפט.

2.עמוד התווך לפסיקת בית המשפט בחוות דעת המהנדס אחי קליין שנתמנה במצוות בית המשפט. הגם שער אני לחוות הדעת הפרטית שהגישו התובעים, קובע אני בזה, שערכה הראייתי של חוות דעת המהנדס קליין גובר על ערכה הראייתי של חוות דעת התובעים, ומכאן, בין היתר, שגם אם נכללים בחוות דעת התובעים ליקויים שלא פורטו על ידי המהנדס קליין, ראוי להניח להם ולהעניק את הבכורה הראייתית למומחה בית המשפט. חוות דעתו של מר קליין מלמדת על ליקויים הניתנים לתיקון ושיש לבצעם בסך של 15,000₪, בתוספת של 35%, בהינתן שיתבצעו התיקונים שלא על ידי הנתבעת או הצד השלישי ובתוספת מע"מ. בסך הכל, לדעת המהנדס קליין, המהווה, כאמור, את אבן הפינה לפסיקת בית המשפט, עלות תיקון הליקויים 23,895 ₪, נכון למועד בו חתם המהנדס קליין את חוות דעתו, אפריל 2014. לעומת זאת, בכל הקשור לליקויי הריצוף במרפסת, משקפת חוות דעת קליין הסתייגויות מכל הטלת אחריות, בשים לב לכך שאין לריצוף ביטוי בתכנית המכר ויש ספק עובדתי ממשי מי ביצע את העבודה, הגם שהיא לקויה. יעמוד הספק לטובת ההגנה, וביחס לרכיב זה אמנע מהטלת אחריות.

3.עוד מציין המהנדס קליין נזק בגין גליות וסטיה במישוריות; לפיצוי בסך של 3,000₪. מקבל אני בנקודה זאת, את טענת הנתבעת בסיכומיה, כי באשר על הפרק פיצוי ביחס לליקוי שלא ניתן לתקנו, אין מקום להוסיף עליו 35% ומע"מ.

לפיכך - סך הנזק הישיר על בסיס האמור לעיל – 26,895 ₪.

4.זכאים התובעים לפיצויים בגין עגמת נפש (זאת, לטעמי, ללא קשר לשאלה האם מושכרת הדירה לאחרים, נושא שאינו מעניינו של הנתבעים – השווה, ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858, 864, שם נפסק פיצוי כספי בגין ליקויי בניה לדיירים שמכרו את דירותיהם). ועם זאת, נדרש בית המשפט למידתיות. בשים לב לשיעורם המוגבל של הליקויים ביחס לשווי הדירה, ותוך שיצוין שלדעת המומחה, ואף להערכת בית המשפט שבחן את פרטי הליקויים, ניתן לבצעם, ללא צורך בפינוי הדירה, מעמיד אני את שיעור הפיצוי המגיע בגין עגמת נפש על הסך של 6,500₪, לחישוב כמפורט להלן.

5.לצד האמור העלו באי כוחם הנכבדים מאוד של הצדדים מספר טענות נלוות ואתייחס אליהן, גם אם בתמצית.

א. רבות טענו התובעים ביחס לאבדן זכות התיקון על ידי הנתבעת, נושא, שבצדק, התייחסה אליו הנתבעת אך במעט: בנקודה זו נמצא להזכיר את הסכמת הצדדים מיום 5.10.2014 לפיה, מלכתחילה, תינתן פסיקת בית המשפט במישור הכספי. בצדק, הסכימו הצדדים, שלא ראוי עוד לאשר לצדדים המשך התכתשות בדבר התיקונים, אופן ביצועם, בדיקת איכות הביצוע וכל כיוצא בזה, וראוי לסיים את המחלוקת בפסיקה כספית. נוכח זאת, לטענות בדבר זכות תיקון, פטור בית המשפט מהתייחסות.

ב. ער אני גם לטענות ההגנה לפיהן בוצעו תיקונים בעקבות ליקויים שנתגלו בתקופת הבדק. לעניין זה אקבע כדלקמן. מן הצד האחד, מקבל אני שהתנהלות הנתבעת/הצד השלישי כלפי התובעים מצביעה על מידה של נכונות לקבל אחריות לליקויים תוך ניסיון להתמודד עימם; אך מן הצד האחר, סופו של הליך, כשבמרכזו חוות דעת מומחה בית המשפט – מקרינה גם לאחור: נמצאנו למדים, שגם אם, אכן, היו ניסיונות לתיקון הליקויים, לא היה בהם כדי להביא לפתרון מלא, והא ראיה, הליקויים אותם איבחן מומחה בית המשפט, זמן רב לאחר הניסיון לביצועם של התיקונים, כנטען.