ת"א 1538-12-15 חסן ואח' נ' מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה שהגישה הנתבעת להורות על חיוב התובעים בהפקדת ערובה לשם הבטחת הוצאות הנתבעת, בהתאם להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

רקע עובדתי

בכתב התביעה נטען כי התובע מס' 1 הינו "תושב השטחים", והינו הבעלים של הנתבעת 2, חב' שרכת אבו רידא, אשר מייבאת מוצרי פרסום מחוץ לארץ.

לפי הנטען, ביום 20.9.15 נתפסו על ידי הממונה על המכס טובין שנשלחו לתובע ממצרים, בשל הטענה כי מדובר בטובין דו שימושיים מפוקחים אשר הכנסתם לשטחי רצועת עזה מחייבת אישורי קמ"ט איכות הסביבה, ואישורים אלה לא ניתנו ביחס למשלוח הנזכר.

התובע טען כי פנה אל הממונה על המכס באמצעות סוכן המכס, ובה בעת, בא כוחו פנה בשגגה לבית המכס באשדוד, תחת פנייה לבית מכס מעברי גבול יבשתיים בניצנה, ולאחר שהבחין בטעותו, נשלחה פנייה מתאימה לבית המכס בניצנה.

חרף זאת, לפי הנטען, ביום 9.11.15 סורבה בקשת התובע להורות על שחרור הטובין, מן הטעם כי פנייתו חרגה מהמועד הקבוע בהוראת סעיף 190(א) לפקודת המכס, ועל כן, בהתאם להוראות הדין יש לראות הטובין כמוחרמים לטובת המדינה.

התובע טען כי לא מחוור בעיניו מדוע ראה הממונה על המכס לתפוס הטובין, שעה שמדובר בפעילות עסקית שאינה חורגת מזו המבוצעת על ידו מזה שנים רבות, ועניינה יבוא חגורות וכובעים כחלק מתלבושת אחידה עבור תלמידי בתי ספר.

נוכח האמור, נטען בכתב התביעה כי אין עילה שבדין להורות על תפיסת הטובין, וממילא, התפיסה פוגעת בקניינו של התובע, בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, נטען כי דין התביעה להידחות, באשר הטובין שנתפסו אסורים ביבוא, והתובע לא פעל לאישורם.

בכלל זה, טענה הנתבעת כי לתובע ניתן אישור לייבא לעזה חומר מסוג black oxide (להלן: "אבקה שחורה"), ואולם, חרף האמור, ביום 18.8.15 נמצא כי המשלוח שהגיע למעבר ניצנה הכיל גם שקים אשר בתוכם אבקה אפורה, וביחס לשקים אלו לא התקבל אישור יבוא.

בדיקה שנערכה העלתה כי האבקה האפורה הינה אבקת אלומיניום מתכתי, האסורה ביבוא לרצועת עזה ללא קבלת היתר, כהוראת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז-2007, וצו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד דו שימושי מפוקח המועבר לשטחי האחריות האזרחית הפלשתינית), התשס"ט-2008.

עוד טענה הנתבעת כי האבקה האפורה אוחסנה בתוך השקים בדרך מתוחכמת לכאורה שנועדה להסוות את עצם קיומה, בין היתר, באמצעות הצבת שקי האבקה האפורה במרכז כל משטח, כאשר יתר השקים עם האבקה השחורה מכסים אותם.

לטענת הנתבעת, בהתאם להוראת ס' 188(א) לפקודת המכס, נשלחה לתובע הודעת חילוט, אשר מהווה סנקציה אזרחית עונשית, שתכליתה הפקעה זמנית של הטובין מידי בעליו, להבדיל מהחרמה, שמשמעה הפקעת הזכויות באופן סופי והעברת הבעלות בטובין לידי המדינה.

במקרה הנדון, כך נטען, קיימות מספר עילות חילוט רלוונטיות, ששימשו יסוד לתפיסת הטובין, מכוח הוראת ס' 204 לפק' המכס. הנתבעת סוקרת באריכות ובפירוט את עילות החילוט הרלוונטיות לטענתה, תוך שהיא רואה להבליט העובדה כי המכנה המשותף הניבט מהוראות החוק גם יחד, נועד למנוע העברת טובין לאזור בשל החשש שהטובין ישמשו, בין היתר, לייצור כלי מלחמה או כלי משחית.

הנתבעת מודה כי אומנם חלק מהטובין שנתפסו לא היו אסורים בשימוש, שכן, חלק מן השקים הכילו אבקה שחורה לגביה ניתן אישור יבוא. ואולם, לדבריה, ס' 204(9) לפק' מעניק לפקיד המכס סמכות לחלט את הטובין בכללותם, ככל שנמסרה הצהרה כוזבת ביחס למהות הטובין, ובהתאם להלכה הנוהגת, בנסיבות אלה זכאי פקיד המכס להורות על חילוט כל המשלוח (ע"א 755/83 אלטון בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, מג(2) 124).

עוד הפנתה הנתבעת לס' 206 לפק' הקובע כי חילוט טובין גורר מיניה וביה חילוט אריזתם. לטענתה, בתי המשפט קבעו כי יש למתוח גבולות פרשנות המונח "אריזה", באופן שגם שמיכות אשר הוצבו בחזית המכולה, על מנת שיסתירו את הסיגריות האסורות ליבוא, באות בכלל המונח "אריזת" הטובין, ועל כן, ניתן לחלט אף השמיכות (ת.א. (שלום חיפה) 28509/01 חאחיאשוילי נ' מדינת ישראל).

הוא הדין, כך נטען, במקרה דנא, עת שקי האבקה השחורה שימשו יסוד להסוואת שקי האבקה האפורה האסורה ביבוא, ומתוך שכך, יש לראותם כ"אריזה", כמשמעות המונח בס' 206 לפק' כנזכר.