ת"א 15359-11-10 פינק ואח' נ' נדב ואח'

לפני עתירת המבקשים כי אפסול עצמי מלדון בתיק דנן.

ברקע הבקשה טענת המבקשים על פיה היו המבקש 1 ואבי , שותפים עסקיים לרבות באמצעות חברה משותפת בשם מידב חברה לייעוץ בע"מ (להלן: "מידב").

לשיטת המבקשים, בשלב מסוים, ועקב סכסוך בין הצדדים, התנהלו הליכים משפטיים בין המבקש ו/או חברה בשליטתו לבין מידב ו/או אבי ו/או חברה בשליטתו, וזאת תוך שמשרדי (שעה שהייתי עורכת דין) ייצג מי מהם כנגד המבקש או החברה בשליטתו.

באמור לעיל, יש לטענת המבקשים כדי להקים חשש אובייקטיבי למשוא פנים, והמחייב החלפת המותב הדן בתיק זה.

המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי זו הוגשה בשיהוי רב. המשיבים הפנו למועדים בהם ניתן הייצוג המשפטי, מהות ההליכים ופרק הזמן שחלף ממועד ניהולו של תיק זה על ידי ועד למועד הגשת הבקשה.

הוסיפו המשיבים והפנו להחלטות שונות שנתנו בתיק זה, המלמדות לשיטתם כי לא קיים כל חשש למשוא פנים. עוד ביקשו המשיבים להפנות למהות הסכסוך הנדון, כטעם לדחיית הבקשה.

לאחר שנתתי דעתי לבקשה, לתגובה ולתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן.

אני מוצאת להקדים ולציין כי נכון למועד כתיבתן של שורות אלו, מונחים בפני וקבועים לטיפולי מאות תיקים.

בדומה לכלל השופטים, איני בוחרת את התיקים או את זהות בעלי הדין אשר עניינם מובא בפני. הללו נקבעים על פי תכנית העבודה של בית המשפט וללא מעורבות השופט המטפל.

מקום בו בקשת פסילה זו הייתה תלויה אך ברצון מי מהצדדים, או כפופה לשיקולי נוחות של מי מהם, יכול וניתן היה להורות על העברתו של תיק זה למותב חלופי.

ואולם, השאלה בדבר פסילתו של מותב, אינה עניין של נוחות או רצון של צד או אפילו שופט פלוני, אלא שהיא כפופה להוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), כמו גם פסיקתו של בית המשפט העליון.

הללו, והללו בלבד, הם המתווים את הדרך וקובעים את הכללים אשר במסגרתם ועל בסיסם, תינתן החלטה בבקשת פסלות.