ת"א 15359-04-14 רבקה צורן ז"ל(המנוח) ואח' נ' בן נון

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף משום התיישנותה, משום היות התביעה טורדנית וקנטרנית ומשום היעדר עילת תביעה, וכן בשל שימוש לרעה בהליכי משפט.

לחילופין בפניי בקשה לעיכוב ההליכים בתובענה נוכח הליך המתנהל בתיק 23313-12-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בין המשיב 2 לבין אשת המבקש, ומתייחס ל-60% מזכויות הבעלות בבניין (להלן: "התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי").

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אינני מוצאת להיעתר לבקשה.

בעניין זה אבהיר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בבעלות המשיב 1 40% מזכויות הבעלות בבניין כולו, וכפועל יוצא, בבעלותו 40% מזכויות הבעלות בדירה, נשוא התובענה שבפניי.

בנסיבות אלה, גם אם תתקבל התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, במלואה, הרי שיהיה בכך כדי לקבוע את זכויות הבעלות בבניין (וכפועל יוצא בדירה נשוא התביעה שבפניי) ביחס ל-60% מהם בלבד ועדיין יישארו בבעלות המשיב 1 40% מזכויות אלה.

סעיף 31 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כי כל שותף רשאי ללא הסכמת יתר השותפים להשתמש במקרקעין המשותפים, שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר.

סעיף 33 לחוק המקרקעין קובע כי שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב לשלם דמי שימוש ראויים ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין.

בנסיבות אלה גם אם תתקבל התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, במלואה, וייקבע כי לאשת המבקש 60% מזכויות הבעלות בבניין ובדירה, אין בכך כדי להכשיר את החזקה הבלעדית של המבקש ואשתו בדירה ובוודאי שאין בכך כדי להכשיר חזקה שכזו – ללא תשלום דמי שימוש ראויים (לכל הפחות בשיעור של 40%).

לדברים אלה אוסיף עוד כי בכתב ההגנה מבסס המבקש את הגנתו על זכויותיו בדירה כדייר מוגן ולא כבעלים של חלק מהבניין, להבדיל מאשתו.

בנסיבות אלה גם אם תתקבלנה כל טענות אשת המבקש, היא תיכנס בנעלי התובע 2, ותהיה לה הזכות להחליט באיזו דרך להשתמש בדירה, בכפוף לזכויות המבקש בדירה, בכפוף לשיעור חלקה בה וכן בכפוף לכך שמדובר בבעלות משותפת עם המשיב 1 ולא בבעלים יחיד של הבניין או של הדירה.