מורד ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

פתח דבר

האחיות המנוחות רומיה צוברי, חמאמה (יונה) צוברי ויהודית צוריאל התגוררו, החל משלהי שנות החמישים של המאה הקודמת, כדיירות מוגנות במבנה שנוהל על ידי חברת עמידר. שטח דירתה של רומיה (דירה 1) היה 23.5 מ"ר; שטח דירתה של חמאמה (דירה 2) היה 68.4 מ"ר ושטח דירתה של יהודית (דירה 3) היה 16.2 מ"ר. המבנה נמצא בגוש 30141, חלקה 26, ששטחה הכולל 3,271 מ"ר. החלקה כולה הייתה בבעלות רשות מקרקעי ישראל. בשלהי 1992 אישרה רשות מקרקעי ישראל עסקה למכירת הזכויות בשלוש הדירות שבמבנה לדיירות שהתגוררו בו. ימים ספורים לאחר מכן נפטרה יהודית צוריאל, ורשות מקרקעי ישראל אישרה לאחיות צוברי לרכוש את זכויות אחותן המנוחה בדירתה.

ב-16.3.1994 נחתמו הסכמי רכישה בין האחיות צוברי לבין רשות מקרקעי ישראל. כיצד קרה, שהאחיות צוברי, שנפטרו אף הן בינתיים לבית עולמן, נרשמו כבעלים של כל החלקה עליה בנוי המבנה האמור, היינו של חלקה בת למעלה משלושה דונם? האם העסקה שנחתמה בינן לבין רשות מקרקעי ישראל הייתה לרכישת החלקה כולה ומשכך בדין נרשמו כבעליה, או שמא רכשו אך את בית המגורים והרישום מיוסד על שגגה?

משביקשו דיירי בנייני שיכון ציבורי, שאחד מהם בנוי, בחלקו, על החלקה האמורה, לקדם תכנית לפי תמ"א 38, התברר להם כי החלקה כולה (לרבות אותו חלק מבניין השיכון הבנוי עליה), רשומה בבעלות יורשיהן של האחיות צוברי. משכך פנו דיירי השיכון לבית המשפט בתביעה שלפניי, בגדרה מתבקש סעד הצהרתי, לפיו "פעולת המכר לכאורה" של החלקה כולה ורישום הזכויות בה אינן תקפות ודינן להתבטל, וכי התובעים "זכאים להקצאת קרקע לבניין מגוריהם מתוך חלקה 26, בגבולות קווי בניין כמקובל בבניינים אחרים". עוד מבוקש שבית המשפט יורה לרשות מקרקעי ישראל לממן הליך פרצלציה על מנת שניתן יהיה לקדם את התכנית לפי תמ"א 38.

התביעה הוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל, החברות המשכנות ועיריית ירושלים. החברות המשכנות והעירייה נמחקו מן התביעה עוד בתחילת ההליכים בהיעדר עילה כלפיהן. בנוסף נתבעים יורשיהן של האחיות צוברי ובניו של אחד מהם, שרכשו את הזכויות מן היורשים (חלקן בתמורה וחלקן שלא בתמורה).

רשות מקרקעי ישראל מצדדת בתביעה וטוענת כי נפלה טעות בהתנהלותה, שהביאה לרישום שאינו משקף את הזכויות שנמכרו על ידה בפועל. הבעלים הרשומים הנוכחיים, אסף ויפתח צוריאל, טוענים כי הרישום בדין יסודו ומשקף את הממכר, וכי הסתמכו עליו בתום לב.

יצוין, כי העדים הרלוונטיים להכרעה בתביעה שלפניי באו כולם מספסל הנתבעים: רשות מקרקעי ישראל והבעלים הרשומים של החלקה. עוד יצוין, כי איש מן היורשים, שאף הם נתבעים כאמור, לא מצא לנכון להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו או בתמיכה לטענות הבעלים הרשומים. מטעם התובעים העידה אחת מדיירות בניין השיכון הציבורי, גב' שרה מורד, כ"נציגת" כלל הדיירים. מטבע הדברים, אין בעדותה כדי לתרום לבירור הסוגיות שעל הפרק, שהרי האירועים הרלוונטיים אינם בידיעתה. משכך לא אדרש לעדותה.

אקדים כבר עתה ואומר כי נעלה מכל ספק, הרבה למעלה ממאזן ההסתברויות, כי עסקת המכר בין האחיות צוברי לבין רשות מקרקעי ישראל כללה אך ורק את מבנה המגורים שלהן, כי הרישום אינו משקף את הזכויות כפי שנרכשו והוא תולדה של טעות, וכי יורשיהן, ומי שבאו בנעליהם, היו מודעים לכך. מכאן שדין התביעה להתקבל.

החלקה