ת"א 1532-07-14 לנקרי נ' אורן

לפני בקשת הנתבע לדחייתה התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, חוסר תם לב ושימוש לרעה בהליכי משפט ובקשה חלופית להפקדת ערובה.

רקע

הנתבע ייצג את התובע בשורה של עניינים במהלך השנים 2008 עד 2011. בחודש מאי 2011 חתמו הצדדים על הסדר תשלומים, שלפיו נקצב חוב שכר הטרחה של התובע כלפי הנתבע בגין עניינים שונים. הסדר זה לא הפסיק את ייצוג התובע על ידי הנתבע, אשר היה אמור להימשך בחלק מהנושאים שטרם הסתיים הטיפול בהם.

התובע שילם שלושה תשלומים מתוך 26 שנקבעו בהסדר ולאחר מכן נוצרו מחלוקות בין הצדדים, כאשר הנתבע מלין על כך שהתובע לא עומד בהסדר התשלומים ואילו התובע מלין על הייצוג של הנתבע.

בחודש דצמבר 2011 הגיש הנתבע כנגד התובע תביעה בסדר דין מקוצר בת.א. 20157-12-11 לתשלום יתרת החוב לפי הסדר התשלומים, בסך של 68,000 ₪. בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת הדס פלד), דחתה את הבקשה. בערעור שהוגש על ידי התובע, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה יפקיד התובע 50,000 ₪ ויקבל רשות להגן, אולם לא יורשה להגיש כתב הגנה. הנתבע עתר בפני בית המשפט לקבל אישור להגשת תביעה שכנגד, אולם נדחה בנימוק שלפיו משלא הותר לו להגיש כתב הגנה, גם אין מקום להתיר לו הגשת תביעה שכנגד, אשר הזכות להגשתה כפופה להגשת כתב הגנה.

כעבור מספר חודשים ממתן ההחלטה הנ"ל, בחודש יולי 2014, הגיש התובע את התביעה דנא. הנתבע הגיש כתב הגנה ואת הבקשה נשוא החלטתי זו, שהוגשו לה תגובות ותשובות. ההליכים בתיק דנא עוכבו עקב כניסת התובע להליכי פש"ר וחודשו רק לאחרונה, לאחר שהתובע קיבל היתר מבית המשפט המחוזי להמשילך בתביעתו דנא.

תמצית טענות הצדדים

הנתבע טוען כי ההסדר הדיוני בערעור, מונע מהתובע להגיש את התביעה שכן הגשת התביעה כמוה כעקיפת הוראות ההסדר שלא התירו הגשת כתב הגנה ובהתאם גם לא תביעה שכנגד ושמטרתן הייתה למנוע הרחבת הסכסוך בין הצדדים. התובע טוען כי לא מתקיים השתק עילה שכן בתביעה הקודמת הוא היה הנתבע ובנוכחית הוא התובע וכי לא מתקיים השתק פלוגתא משעדיין לא הוכרעו הטענות על ידי בית המשפט בתיק האחר.

הנתבע טוען כי לחילופין יש להורות על הפקדת ערובה, נוכח מצבו הכלכלי של התובע ונוכח סיכויי התביעה הקלושים. הנתבע טוען כי יש לתת לו את יומו בבית המשפט וכי אין מקום לחסום דרכו דרך קביעת ערובה.