ת"א 15194-03-13 צ'רלטון בע"מ נ' סורטיס בע"מ ואח'

1.התובעת, חברת צ'רלטון בע"מ, הנה חברה המפיקה שידורי ספורט המשודרים בערוצים השונים- חברת הכבלים, חברת הלוויין, ערוצים 53, 54 ו-513.

בין יתר השידורים שבהפקת, הפיקה התובעת את משחקי הכדורגל "יורו 2012" אשר שודרו בערוצים שונים- הן בערוצים בתשלום והן בערוצים 9 ו-10.

על פי האמור בכתב התביעה, במועדים הרלוונטיים, הפעילה הנתבעת 1 את בית העסק "לינקולן" בחולון בו שודרו משחקי היורו 2012 בהפקת התובעת וזאת מבלי שקבלה הנתבעת 1 רישיון לעשות כן . הנתבע 2 שימש במועדים אלה, כך נטען, כמנהל הנתבעת 1.

2.לטענת התובעת, הפקת השידורים על ידה ובכללם שידורי משחקי יורו 2012- עריכתם, פרשנותם ופעולות הפקה נוספות, מקנה לה את זכויות היוצרים בשידורים המהווים יצירה דרמטית ועל כן, על הנתבעים, אשר שדרו את המשחקים בפומבי בבית העסק שבבעלותם, לשאת בפיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים. עוד מבהירה היא כי הנתבע 2 חב בפיצויה באופן אישי מכוח דיני הנזיקין.

לפיכך, הוגשה תביעה לפיצוי בסכום של 85,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים.

3.לטענת התובעת, חוקר מטעמה ביקר בבית העסק של הנתבעים ביום 1.7.12 ותיעד שידור של משחק ממשחקי הכדורגל- יורו 2012 בבית העסק. לשיטתה, מצביע תיעוד זה על כך שהנתבעת שדרה את משחקי הכדורגל במועדים נוספים ושהנתבע 2, אשר ניהל אותה, אישר זאת.

בהמשך, כך טוענת התובעת, פנה נציג מטעמה אל הנתבעים במטרה לאפשר להם להסדיר רכישת רישיון לשידור המשחקים בפומבי רטרואקטיבית, אולם הנתבעים סירבו לכך.

4.לשיטתה, הפקת השידורים כרוכה בהשקעת משאבים וכספים רבים ושימוש באמצעים טכניים שונים, ניידות שידור וכיוצ' המעניקים לה זכויות יוצרים ביצירה. אמנם, הקנתה לערוצים 9 ו-10 את הזכות לשדר מספר משחקים, אולם אין בכך כדי ליתן לנתבעים זכות לשדר משחקים אלה, המהווים יצירה דרמטית המוגנת בזכויות יוצרים, לרשות הציבור בשידור פומבי.

לפיכך, עותרת היא לפיצוי לפי סעיף 56(א) לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח- 2007 בסכום של 85,000 ₪.

5.מנגד, טוענים הנתבעים כי דין התביעה כנגדם להידחות.

לעמדתם, לא הצליחה התובעת להוכיח כי הינה בעלת זכויות היוצרים במשחקי יורו 2012 ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדה.

עוד טוענים הנתבעים כי דין התביעה להידחות מחמת העדר יריבות- הנתבעת 1 לא הפעילה את בית העסק במועד הרלוונטי, כי אם את הבר בלבד והנתבע 2 לא ניהלה או שימש כדירקטור, אלא הועסק כשכיר בה. לשיטתם, הועבר בית העסק לניהול הנתבעת 1 רק ביום 1.8.12 במסגרת המחאת הזכויות, ועד לאותו מועד הפעילה בו את הבר. הנתבעת 1 וחברת נטרליס, אשר לטענת הנתבעים היא שהפעילה את בית העסק במועד ההפרה, אינה קשורה לנתבעת 1 ולפיכך אין עילת תביעה כנגד נתבעת זו. זאת ועוד, יש לדחות את טענת התובעת כי הנתבע 2 שימש כדירקטור בחברת נטרליס, שכן מדובר בהרחבת חזית וממילא חברת נטרליס איננה בעלת דין בתובענה ועל כן- לא ניתן להעלות כל טענה כנגדה או כנגד נושא משרה בה.

6.לטענת הנתבעים לא הוכיחה התובעת את השגור הפומבי שכן מהסרטון שצורף לראיות התובעת לא ניתן ללמוד היכן שודר המשחק והאם מסך הטלוויזיה פונה לקהל הרחב, כפי שטוענת התובעת. עוד מציינים הנתבעים כי אף לו תתקבל עמדת התובעת כי הנתבעים שדרו את משחק הגמר, הרי שמדובר בשידור אחד אשר לא ניתן לקבוע ממנו כי הנתבעים בצעו מספר שידורים, ובייחוד שעה שעסקינן בשידור משחק הגמר, אשר שודר באותו המועד בערוץ 10- הניתן ללא תשלום.

7.אשר לפן הנורמטיבי, טוענים הנתבעים כי ההסכם עם אופ"א לא הוצג ולפיכך לא הוכיחה התובעת כי הנה בעלת הרישיון להפקת השידורים. בכך, למעשה, נשמטת הקרקע תחת תביעתה כולה. כן, הפקת השידורים הנה, לכל היותר, יצירה נגזרת המבוססת באופן מהותי על צילום המסמכים שנעשה על ידי אופ"א. לפיכך, ללא הצגת הרישיון- לא קמה לתובעת עילת תביעה.

8.זאת ועוד, משחק הכדורגל בו עסקינן שודר בערוץ 10 במסגרת שידורים אשר נקבעו על ידי המועצה לשידורי הכבלים והלוויין כ"אירועים מוכרזים" אשר מטרתם להינתן ללא תשלום. מכאן כי לתובעת אין כל זכות להגביל את שידורם משחקים אלה, בין באופן פרטי ובין בפומבי. ההסכם עם ערוץ 10, בניגוד להסכמים שערכה התובעת עם ערוצים אחרים, אינו מחריג את זכות השידור הפומבי, ומההסכם החלקי עם אופ"א, שהציגה התובעת, לא ניתן ללמוד כי התובעת היתה זכאית לגבות תשלום כלשהו בעבור שידור המשחקים בערוץ זה.

לפיכך, טוענים הנתבעים כי דין התביעה להידחות.

9.דיון והכרעה-

האם הוכח כי הנתבעת 1 שדרה את המשחק-