ת"א 15160-05-1418 אוקטובר 2014

המבקשות, הנתבעות בתביעה העיקרית, הגישו בקשה לדחות את התביעה כנגדן על הסף בטענה כי עילת התביעה נשוא האירוע התיישנה ולחילופין דין התביעה להידחות על הסף מחמת שיהוי (בקשה 3). בד בבד, הגישו המבקשות בקשה לתיקון כתב הגנה, במסגרתה ביקשו לעלות טענת התיישנות, שכן בכתב ההגנה שהוגש מטעמן לא הועלתה טענת התיישנות (בקשה 2).

אדון להלן במאוחד בשתי הבקשות.

עסקינן בתביעה שעילתה רשלנות של הנתבעת 1, במסגרתה טוען המשיב (התובע) כי במהלך עבודתו אצל המבקשת 1 הוא נפל מפיגום, בשל התרשלות המבקשת 1, שעה שהפרה את הוראות הבטיחות בעבודה. התביעה הוגשה גם כנגד המבקשת 2, שבמועד הרלוונטי ביטחה את המבקשת 1 בביטוח חבות מעבידים.

המבקשות טוענות כי ע"פ הנטען בכתב התביעה האירוע נשוא התביעה התרחש ביום 09.05.07. התובענה הוגשה ביום 11.05.14, קרי, לאחר שבע שנים מיום האירוע ולפיכך יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. המבקשות לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה (בכתב ההגנה שהוגש מטעמן) ועל כן הגישו בקשה נוספת לאפשר להן לתקן את כתב ההגנה ולהוסיף טענת התיישנות וטענת שיהוי. בבקשה נטען, כי "התיק מצוי עדיין בשלב קדם המשפט ובטרם התקיימה ישיבה ראשונה ועל כן כל נזק לא ייגרם בגין התיקון המבוקש".

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי אין מקום להיעתר לה עת המבקשות לא העלו את טענת ההתישנות בהזדמנות הראשונה. לגופו של עניין נטען, כי מכיוון שהמועד האחרון טרם התיישנות התובענה חל ביום שישי בשבוע, בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה, המועד נדחה ליום ראשון בשבוע ועל כן משהתובענה הוגשה ביום ראשון, הרי שלא חלה התיישנות.

תחילה אבחן את שאלת ההתיישנות, כאילו הועלתה הטענה, בהזדמנות הראשונה.

כאמור, אין מחלוקת שהאירוע נשוא התביעה התרחש ביום 09.05.07, בהתאם לכך, המועד האחרון להגשת התובענה חל ביום 09.05.14. אולם בהתאם לדין וכפי שטען המשיב, הרי שביום 09.05.14 חל יום שישי,שהינו יום פגרה בבית המשפט. היות ובמקרה דנן סוף תקופת ההתיישנות נופלת בפגרת בתי המשפט, אז יש לומר שסוף תקופת ההתיישנות נדחה ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט, דהיינו, עד ליום א', 11.05.14. משכך המועד האחרון להגשת התובענה חל ביום ראשון – 11.05.14.

עיון בכתב התביעה מעלה כי חותמת המזכירות "נתקבל" הוטבעה על כתב התביעה ביום 11.05.14, ומכאן שהתביעה הוגשה במועד, טרם חלוף תקופת ההתיישנות. לפיכך, הנני דוחה טענת המבקשות להורות על דחיית התובענה מחמת התיישנות.

לאור קביעתי זו, מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקשות לתיקון כתב ההגנה (בקשה מס' 2), שכן לגופו של עניין, כאמור התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות ולא לאחריה. יתירה מכך, יש קושי של ממש להיעתר לבקשה להתיר לתקן את כתב ההגנה ולאפשר להעלות את טענת ההתישנות במסגרתה, שכן טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ולא ניתן לדלג על משוכה זו באמצעות בקשה לתיקון כתב ההגנה. היעתרות לבקשה תחטיא את הרציונאל שנקבע בהלכה, לפיו יש להעלות את טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה.