ת"א 15138-09-16 אלסייד נ' מדינת ישראל ואח'

בקשה לסעד זמני של צו מניעה לפי פרק כ"ח לתקסד"א – עיכוב צו פינוי והריסה בהתייחס למבנה במגרש 207 על פי תוכנית מתאר 106/02/28 באלסייד, שהוצא ביום 9/5/16 על פי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981 והודבק במקרקעין (להלן: "הצו").

המבקשת עותרת לבטל את הצו. בנוסף לסעד הזמני הוגש גם כתב תביעה. על פי עילת התביעה נטען כי המבקשת זכאית כי יוקצה לה המגרש בתנאים שהם במחלוקת.

המשיבות אינן מתנגדות להקצות למשיבה את המגרש והמחלוקת היא על התנאים של הרכישה. המשיבות טוענות כי המבקשת אינה זכאית לתנאי המבצע נשוא העתירה לבג"ץ ועל כן עליה לשלם עבור המגרש את המחיר המלא ולא את המחיר המופחת משמעותית.

לגבי פרשנות המדינה את תנאי הבצע ואי הכללת המבקשת במבצע פנתה המבקשת יחד עם 2 אחרים בעתירה לבג"ץ שטרם נשמעה. הבקשה לצו ביניים לא נעתרה ובית המשפט, כב' השופט הנדל, הפנה את העותרים למסלול חלופי תוך הפניה לתגובה של המשיבות [ בג"ץ 6353/16 ח'אתם אלסייד נ' רשות מקרקעי ישראל (24/8/16), (25/8/16) ].

על פי תגובת המשיבות לבקשה לצו ביניים, שהוגש לעיוני, המסלול החלופי הוא לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) התשמ"א – 1981 שהוא חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981 ,לאחר שהחליף את שמו, שעל פיו הוצא הצו.

הליך זה אינו עוסק בשאלת הזכות להקצאה או תנאיה אלא על הבניה בפועל במגרש שטרם הוקצה ואשר אינה במחלוקת.

התוצאה המבוקשת של הצו אינה שוללת את בחינת המחלוקת לגבי תנאי רכישת הזכויות במקרקעין נשוא הצו לגופה. המטרה של החוק הוא לאפשר למדינה להגן על מקרקעי ציבור בהליך מנהלי, בפעולה עצמית, כאשר מדובר בפלישה טרייה בתנאי החוק (רע"א 13489-09-16 אבו רביעה נ' מנהל מקרקעי ישראל (16/9/16), החלטת כב' השופטת שרה דברת).

מבלי להיכנס לשאלת השיהוי, על הטוען כנגד הצו שהוצא להראות בין היתר כי למבקשת יש זכות במקרקעין (סעיף 3 לצו). לתוצאה זו אני גם מגיעה לפי תקנה 362(א) לתקסד"א שלפיה מבוקש הסעד הזמני. על העותרת להראות שיש לה "ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה....." . בהקשר זה העילה בתיק העיקרי היא המחלוקת על הזכות לקבלת הקצאה של מגרש בתנאי המבצע שעומדת להכרעה בפני הבג"ץ ולא על החזקה בפרק זמן שמעל 36 חודשים.

בתיק העיקרי גם נטען כנגד חוקיות הצו של העדר מסירה והעדר מתן הזדמנות לשימוע. בדיון התברר כי המדובר במבנה בשלבי הקמת מבנה על המגרש. על פי ראיות המדינה במגרש הודבקה התראה בחודש פברואר 2016 ובביקור במאי התברר כי הבניה התרחבה מהמצב בחודש פברואר. הוכח כי היו אנשים במגרש ולא הועד אף פועל או קבלן לאמור כי הם לא ראו את ההתראה ואשר עדותם סותרת את דברי הפקח. זאת ועוד, בדצמבר 2015 המגרש היה ריק מפלישות.

להשלמה , על הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני לבוא בתום לב. בניה על המגרש כשיש הסכמה כי אלו אדמות מדינה שיש לבקש לגביהם הקצאה ולשלם עבור המגרש אינה תום לב ולכן גם מטעם זה מתן הצו אינו צודק בנסיבות העניין (תקנה 362(ב)(2) לתקסד"א).

לבסוף אחזור על מה שנאמר מפי המדינה בעל פה. המבקשת יכולה לבקש הקצאה ולשלם . המדינה ידעה את המבקשת בדיון כי תוך ידוע כי אם תתקבל העתירה בבג"ץ יוחזר ההפרש. כשיש חלופה כספית אין מקום לתת צו מניעה זמני.