ת"א 15040-11-15

בפני בקשה נוספת, שלישית במספר, בנוגע לעיון במסמכים ומענה לשאלון.

המבקש, אלון גורן (להלן - "המבקש") הגיש תביעה נגד המשיבה, איריס גורן שטגמן (להלן - "המשיבה"), בה עתר לסעד הצהרתי, לפיה החנות ברח' בית המשפט 4 באשקלון (להלן - "החנות") הינה בבעלותו היחידה או להורות על פירוק השיתוף בחנות; כן תבע מחצית מדמי השכירות הראויים לחנות בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה. בדיון ביום 19.4.16 הוסכם על ידי הצדדים, כי שניהם הינם בעלים במשותף של החנות. התביעה הכספית מוסיפה להתנהל בפני.

בין המבקש למשיבה התנהלו הליכים ממושכים של גילוי מסמכים, אשר לצערי טרם באו אל סיומם. ביום 1.3.16 הגיש המבקש בקשה ראשונה בעניין זה (בקשה 7), לאחר שהמשיבה לא נענתה כלל לבקשתו לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון. ביום 3.4.16 התקבלה הבקשה תוך שנקבע, כי על המשיבה ליתן גילוי מסמכים ומענה לשאלון תוך 7 ימים.

בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון, אלא שאלה לא הניחו את דעתו של המבקש, אשר הגיש בקשות להורות למשיבה להוסיף ולהשיב לשאלון ולגילוי המסמכים (בקשות 15 ו - 17). ביום 3.7.16 ניתנה החלטה בבקשות אלה, בה פירטתי באלו מהסעיפים המבוקשים עמדה המשיבה בחובות הגילוי המוטלות עליה ובאלו סעיפים על המשיבה להוסיף ולגלות מסמכים נוספים או להוסיף ולענות על שאלות שהופנו אליה. בהתאם להחלטה זו, הגישה המשיבה שוב תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון.

למרבה הצער, התצהיר שהוגש על ידי המשיבה בעקבות החלטה זו והמסמכים שצורפו אליו לא ענו, גם הפעם, על הנדרש, ועל כן הוגשה הבקשה שבפני.

המבקש טוען, כי התצהיר שהוגש ממלא אחר החלטת בית המשפט מיום 3.7.16 באופן חלקי בלבד. לעמדתו, המשיבה מזה זמן רב מתחמקת מחובותיה על פי דין בכל הנוגע להליכי גילוי ועיון במסמכים ותשובות לשאלון, תוך התנהלות דיונית פסולה באופן עקבי ושיטתי והעלאת טענות שווא כלפי המבקש. על כן, יש להורות על מחיקת כתב ההגנה שהוגש על ידי המשיבה וחיובה בהוצאות לדוגמא.

לא מצאתי לקבל תגובת המשיבה, כיוון שכל המסמכים הוגשו על ידה לביהמ"ש ואין צורך בקבלת תגובתה כדי לבחון אם מלאה היא אחר הצו במלואו. מעיון בתצהיר גילוי המסמכים והמענה לשאלון של המשיבה, והמסמכים שצורפו אליו, עולה כי אכן - למרבה הצער - אין בתצהיר זה כדי לקיים במלואה את החלטתי מיום 3.7.16.

בסעיף 6 להחלטה קבעתי, כי על המשיבה לגלות את כלל הסכמי השכירות שנחתמו ביחס לחנות, מהיום שבו עברה לרשותה ועד היום וככל והסכם השכירות מאפריל 2014 הוא ההסכם היחיד הקיים – תגיש תצהיר על כך. המשיבה צירפה את הסכמי השכירות ביחס לשנים 2003 ו - 2005 וכן את הסכם השכירות משנת 2014. המערער טוען, כי לא צורפו הסכמי השכירות המאוחרים לשנת 2014, זאת על אף שידוע לו כי החנות עדין מושכרת. יש ממש בטענה זו ועל כן על המשיבה לגלות את הסכמי השכירות לשנים 2015-2016 או להצהיר, בתצהיר, כי הסכמי שכירות מעין אלה אינם בנמצא.