ת"א 15032-06-11 שקור נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

התובע יליד 1985 נפגע בת.ד. מיום 9.7.10. למחרת היום ועקב כאביו פנה לבית החולים רמב"ם שם אובחן אצלו שבר כפול של הלסת.

התובע עבר שחזור סגורה של השברים תחת הרדמה כללית והותקן קיבוע בפיו למשך 6 שבועות.

ביום 13.7.10 שוחרר לביתו עם הוראה לכלכלה נוזלית ודייסתית.

מטעם בית המשפט מונה פרופ' ד. לאופר אשר בדק את התובע וקבע כי כתוצאה מהתאונה לא נותרה נכות צמיתה והוסיף כי ככל שיש כאב סובייקטיבי הרי הוא נובע מהמצב הדנטלי בפיו של התובע ללא קשר לתאונה (דלקת חניכיים כרונית).

בשים לב לקביעת המומחה ולנתוני התיק הסכימו הצדדים למתן פסק דין על דרך סעיף 4ג' והגישו טיעונים בכתב.

ב"כ התובע התמקד בסבל הרב שנגרם לתובע והפגיעה הקשה באיכות חייו ובתפקודו ובעיקר בשבועות בהם היה מוגבל לתזונה דייסתית עקב הקיבוע, מה שגרם לו גם להפסדי השתכרות והיזקקות לעזרת צד ג' המוערכת ב-30,000 ש"ח. התובע עותר לתשלום כאב וסבל מקסימלי בצירוף פיצוי בגין 4 ימי אשפוז. נזקי התובע לטענתו נושקים לסך 70,000 ₪.

ב"כ הנתבעת מפנה לכך כי על פי בדיקות שנעשו בין 4 ל-6 חודשים לאחר התאונה נמצא ריפוי מלא של השברים וכן מנשך ומנח שיניים תקינים. ב"כ הנתבעת ממשיך ומפנה לכך כי לא רק שאין ראיה על הפסדי השתכרות לעבר, הדבר אפילו לא נטען ואיננו חלק מחזית התביעה וכך גם אין ראיות על הפסדים אחרים וטוען כי אין לפסוק שכר טרחה נוסף על זה שנפסק ע"י המוטב הקודם שדן בתיק עת נבחנה הסוגיה בדבר היותה התאונה תאונת דרכים (אז נפסק לזכות התובע סך 15,000 ₪ שממילא עולה על הסכום המרבי הזכאי לו התובע על פי חוק הפלת"ד). ב"כ הנתבעת מציע לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 5000 ₪ וממנו לנכות 5000 ₪ בגין הוצאות חוות הדעת שערך פרופ' לאופר ונוכח ממצאיו.

שקלתי את טענות הצדדים, ולאחר מתן המשקל הראוי לטענות, בשים לב לנתוני התיק הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 15,000 ₪ כולל הכל.

הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

אמנם בפני המוטב הקודם התנהל הליך חלקי בעניין שאלת החבות ברם מרגע שנקבע כי מדובר בתאונת דרכים התקיימו רק שני קדמי משפט, ללא דיון הוכחות כאשר הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך סעיף 4ג' ומשכך ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה.