ת"א 14982-09-16 אי.אר.אס. גרופ בע"מ נ' קטן ואח'

 1. בקשה להמצאה מחוץ לתחום של כתב התביעה, לנתבעים שמקום מושבם בניו-ג'רסי, ארה"ב. נטען בתצהיר כי מקום מושבה של החברה הנתבעת 2 הוא גם מקום עסקו של נתבע 1. בתצהיר שהוגש על ידי הבעלים של התובעת, מר שלמה שוחט, נרשם כי הנתבע 1 הינו איש עסקים ישראלי –תורכי, האוחז בשני דרכונים ומתגורר בארה"ב, ולמיטב ידיעת המצהיר איננו אזרח אמריקאי. עוד נרשם באותו תצהיר כי הנתבע 1 הינו אזרח ישראלי. נתבעת 2 הינה חברה משפחתית והנתבע 1 הוא הרוח החיה בה.

2. עובדות הרקע

2.1 התובעת הינה חברה הרשומה ומאוגדת בישראל ועוסקת בתחום אריחי בטון מעוצבים.

2.2 לטענת מר שוחט, בין התובעת לבין הנתבע נרקם שיתוף פעולה עסקי שעקרונותיו סוכמו בישראל במסגרת ביקורו של הנתבע, לפיו הנתבעת תספק את המוצרים ואילו הוא ישווק אותם בארצות הברית, כאשר יתחלקו באופן שווה בעלויות וברווחים. העקרונות סוכמו , בנוכחות הצדדים, בפגישה אצל רואה חשבון בראש העין. התובעת טוענת כי הנתבע ביקש להכין את החוזה בישראל משיקולי עלויות, וסוכם על הקמת חברה משותפת שתוקם בדאלאס טקסס בשל שיקולי מיסוי.

2.3 הצדדים החלו בשיתוף הפעולה, למרות שהנתבע דחה את החתימה על החוזה ומכולות של אריחים מצוירים נשלחו לנתבעים , כך כל תכולת המחסן של התובעת בארץ וכן פרי ייצור של המפעל המייצר עבור התובעת בויטנאם.

2.4 נטען כי הנתבע לא קיים את חלקו בהסכם שנקשר בין הצדדים בע"פ בארץ, ולתובעת תביעות כספיות שונות. כל אותו הזמן מאז סיכום העקרונות לעסקה, (אוגוסט 2014 או סמוך לכך) ועד ספטמבר 2015, או סמוך לכך, קבל נתבע 1 את כל הידע הרלוונטי, לרבות נתוני המפעל המייצר בויטנאם ואף בקר שם שלא על דעת התובעת. או אז הסתבר לתובעת כי אין בכוונת הנתבע לקיים את הסכם העקרונות שבגינו העביר לנתבע את הידע הרלוונטי ,את התצלומים לקטלוג, עיצוב הקטלוג וסחורה שנשלחה להפצה. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו זכויות יוצרים שלה כי השתמשו בתמונות התובעת ועיצוב קטלוגים שנעשה על ידי התובעת, לצורך הדפסת קטלוגים על שמם תחת מותג חדש, פרסמו על קופסאות האריחים את המותג החדש שבחרו בעבור עצמם ("לילי") אך השאירו את מספרי המוצרים של התובעת, כך גם באתר האינטרנט, שם תחת המותג "לילי" מופיעים המספרים הסידוריים של התובעת.

2.5 התובעת שלחה מכתב התראה לנתבעים ונענתה על ידי משרד עוה"ד ארד מתל אביב. כתב התביעה נמסר למשרד זה, אך האחרונים טענו כי אינם מייצגים את הנתבעים בתביעה. מכל מקום התובעת הודיעה ביום 21.9.16 כי חלק מהפרסומים המפרים באינטרנט הוסרו.

3. דיון והכרעה

3.1 פרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, שהתמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובע כי המצאת כתבי בי דין מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל מחייבת קבלת היתר לכך מבית המשפט. קניית סמכות הדיון תלויה במתן היתר כאמור. ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd (04.09.2007)-

"בעל דין המבקש לפתוח בהליך נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, צריך לבקש מבית המשפט היתר להמצאת כתבי בי-דין. מכוח המצאה על פי ההיתר רוכש בית המשפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר, ובכך מרחיב את תחום שיפוטו."

3.2 משמעותה של המצאה מחוץ לתחום היא הטלת מרותו של השיפוט הישראלי על נתבע המצוי מחוץ לתחום השיפוט, ולמעשה הארכת זרועו של השיפוט הישראלי מעבר לגבולותיו הטבעיים. על כן, ולאור האפשרות להתנגדות לסמכויות ולפגיעה בכללי הנימוס הבינלאומיים על היתר ההמצאה לעמוד בקריטריונים נוקשים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה.

3.3 תקנה 500 לתקסד"א קובעת את התנאים להמצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום. בקשה ליתן אישור המצאה אל מחוץ לתחום אינה בקשה טכנית גרידא, ותכליתה לאפשר לבית המשפט לבחון את עילות התביעה, התקיימותם של התנאים הקבועים בתקנה 500, ואף אם מתקיימים אלו, עדין מסור לבית המשפט שיקול הדעת אם להעניק היתר המצאה, כאשר בין השאר ישקול בית המשפט האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתביעה. ראו את שנקבע בע"א 1785/15 ALISON TRANSPORT INC נ' COSCO CONTAINER LINES CO LTD (15.07.2015), כב' השופטת ברק-ארז-

"כאשר בית המשפט מתבקש לתת היתר להמצאת כתבי בית-דין לפי תקנה 500 לתקנות עליו לבחון קיומה של עילה למתן המצאה וכן קיומה של עילת תביעה נגד הנתבע, במובן זה שמתעוררת "שאלה רצינית" הטעונה הכרעה וכי לא מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק. בהמשך לכך, משנקבע כי מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 500 לתקנות, עדיין מסור בידיו של בית המשפט שיקול דעת האם להעניק היתר המצאה, כשהשיקול המרכזי הוא האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה (ראו בהרחבה: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd [פורסם בנבו] (4.9.2007); רע"א 9328/12 נירמליק בע"מ נ' סובורובה, [פורסם בנבו] פסקה 7 (21.4.2013) (להלן: עניין נירמליק); ראו גם: סיליה וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי כרך א 377 (2013); גבריאל הלוי תורת מתקל הדינים כרך ג 127-126 (2014))."

3.4 מכאן וכפי שפורט בע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה (21.04.2013) ופסקי הדין המצוטטים שם,בית המשפט נדרש לשלושה שלבי בחינה בבואו להכריע בבקשה לפי תקנה 500 לתקסד"א:

הראשון, הוכחת עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" (good arguable case) דהיינו, רמת ההוכחה הנדרשת לכך היא נמוכה מרף מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי.

השני, בחינת עילת התביעה לגופה והיותה תביעה "רצינית" המתבקשת להתברר בתום לב. נטל ההוכחה בשלב זה הוא אף נמוך מנטל ההוכחה לעילת ההמצאה.

בשלב השלישי, לאחר שבית המשפט מצא כי חלה אחת החלופות המנויות בתקנה 500, עליו להפעיל את שיקול דעתו ולקבוע האם בנסיבות המקרה יש להיענות לבקשה, כאשר השיקול המרכזי הוא נאותות הפורום הישראלי. ולצדו שיקולי משנה נוספים, ובין השאר: נגישות הצדדים לראיות, יעילות הדיון, הנושאים המשפטיים והמעשיים המעורבים, שיקולי צדק ועוד.