ת"א 1497-06 דור נ' לוי ואח'

1. ביום 9.11.2006 חתמו באי כוח הצדדים על הסכם פשרה בתיק שבכותרת, בו נקבע בין היתר כי "הנתבעים יפעלו לרישום בית משותף, ולרשום הדירה על שם התובע בלשכת רישום המקרקעין בפרק זמן של 12 חודשים מיום חתימת הסכם זה." ביום 12.11.2006 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, וזאת בידי כבוד הרשמת (כתארה דאז) ר' זועבי.

2.ביום 26.7.2012 הגיש התובע בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בטענה שהנתבעים מפרים את חיובם הפסוק הנזכר.

3.בהמשכה של אותה שנה חתמו הצדדים על הסכם נוסף. בהסכם הנוסף נקבע, בין היתר, כי "היה והמשיבים יפעלו כאמור, והבית המשותף ירשם והבעלות בדירה תרשם בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקש (כשהיא נקייה מכל זכות של צד ג' למעט משכנתא שנלקחה על ידי המבקש) עד ולא יאוחר מיום 15.4.13 והיה והמבקשים ו/או ב"כ לא יידרשו להתייצב לדיון ו/או להגיש תגובות בתיק – אז, לפנים משורת הדין, ימחל המבקש על ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו בשל אי קיום פסק הדין, ושבגינו נאלץ המבקש לפנות לבית המשפט הנכבד בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט" (ההדגשה הוסרה).

4.הדירה לא נרשמה על שמו של התובע עד יום 15.4.2013.

5.הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט הועברה לטיפולו של מותב זה בסוף שנת 2013, ובדיון ביום 24.6.2014 ניתן תוקף של החלטה להסכמות נוספות לפיהן, בין היתר, נקבעו מועדים לרישום הדירה על שם התובע וככל שהדבר יידרש, הצדדים יטענו להוצאות בנפרד.

6.ביום 6.10.2014 הגיש התובע בקשה לחיוב הנתבעים בהוצאות בסך 25,000 ₪ בגין הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. מסעיף 13.7 לבקשה עולה כי הדירה נרשמה על שם המבקש.

7.בתגובתם, עתרו הנתבים לדחיית הבקשה לחייב אותם בהוצאות וביקשו לחייב את התובע בהוצאות לדוגמה בגין הגשתה.

8.הגעתי למסקנה שיש לקבל את הבקשה באופן חלקי. אמנם בהסכם הפשרה בשנת 2006 התחייבו הנתבעים אך "לפעול" לרישום, ולא התחייבו לתוצאת רישום. אך הם התחייבו לפעול "לרישום בית משותף, ולרשום הדירה על שם התובע בלשכת רישום המקרקעין בפרק זמן של 12 חודשים מיום חתימת הסכם זה." בכך גילו הנתבעים את דעתם שפרק זמן של 12 חודשים הוא פרק זמן סביר לרישום בית משותף ורישום הדירה על שם התובע. דא עקא, בחלוף כשש שנים הרישום עדיין לא בוצע והתובע הגיש את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. הנתבעים טענו, בישיבה הנזכרת שהתנהלה בפני וכן בתגובתם לבקשה זו, כי רישום בית משותף הוא תהליך ארוך; אך אם נמנעו מלטעון באופן מפורט לרצף פעולות מצדם במשך כל השנים הללו – תקופה ארוכה פי שש מהשנה שנזכרה בהסכם הפשרה – אשר יצביע על שקידה סבירה לקידום הרישום; והם ממילא לא הציגו מסמכים אשר יצביעו על רצף פעולות סביר כאמור.

כפי שכבר צוין, המבקש הסכים כי אם הרישום יבוצע עד יום 15.4.2013 הוא ימחל על הוצאות, אך הרישום לא בוצע עד אותו מועד. לטענת המשיבים חלק מהעיכוב הנוסף נגרם על ידי המבקש: נטען כי נגרם עיכוב של כ-10 חודשים בהליך הרישום עקב כך שהתובע שינה את שמו. דא עקא, התובע הצביע על כך שהנתבעים צירפו רק את הדף האחרון של רשימת התיקונים בבקשת הרישום שדרשה לשכת רישום המקרקעין, כך שאין בסיס לייחס לו אחריות בגין התקופה הנזכרת. עוד טען המבקש כי החזיר למשיבים את המסמך שביקשו הנתבעים ממנו בקשר לשינוי שמו תוך 20 יום מהיום שבו התבקש לעשות כן, וצירף לתצהיר התומך בתשובתו לתגובה לבקשה אסמכתאות לכך.