ת"א 14956-10-13 בייר נ' מלונות פתאל בע"מ ואח'

1.המבקש עותר לסעד זמני לפיו מבוקש לאסור על הנתבעות להפעיל בחצר גן האירועים מערכות קול שבכוחן לשלוח קול למרחק של מאתיים מטרים ומעלה ולחייבן, בכל הפעלה של אולם השמחות מעבר לשעה 23:00, לסגור את כל החלונות והוילונות באופן מלא כך שהחלונות יכוסו כליל בוילון.

הבקשה הוגשה במסגרת תובענה בה עתר התובע למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות (מלון ואולם אירועים) להקים רעש באמצעות הפעלת מכונות "אלקטרו-אקוסטיות" וירי זיקוי דינור, המגיע עד דירתו, וכן לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו והפגיעה בזכויותיו.

התובענה הוגשה ביום 7.10.13 כאשר הבקשה לסעד זמני הוגשה כשנתיים לאחר מכן, ביום 21.9.15.

2.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בבבקשה ובתגובות שהוגשו אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.

3.מטרת סעד זמני, בדרך כלל, היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, מצב העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד הזמני, באופן שיאפשר מימוש פסק הדין לטובת הזוכה הפוטנציאלי.

על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, השיקולים העיקריים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הינם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק.

עוד נקבע בפסיקה כי "מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתיתו נעוץ בצורך להפסיק מטרד קשה או פגיעה חמורה. ברם, השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה... נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת. מבקש שהשהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר, ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהיעדר נימוקים כבדי משקל להיפוכו של דבר, כך בדרך-כלל יש לנהוג. קל וחומר, שאין להיענות לבקשה מושהית, אם מצטרפים לכך שיקולים נוספים, הכרוכים בשיהוי ומשולבים בו".

(רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, מז (1) 45, 50 (1992)).

4.במקרה שבפנינו טען המבקש בבקשתו כי מטרד הרעש החל באמצע שנת 2012. התביעה הוגשה באוקטובר 2013 ואילו הבקשה לסעד זמני הוגשה רק כשנתיים לאחר מכן, ביום 21/9/2015.

המבקש טען בבקשתו כי בתקופה הנוכחית – דהיינו בעת הגשת הבקשה – מתקיימות חתונות בגן האירועים המקימות רעש עוצמתי: "מבלי לזלזל בביטויים אחרים של המטרד יש לומר שבתקופה הנוכחית קשות במיוחד הן החתונות אדירות העוצמה המתקיימות בגן האירועים בשעות הערב ונמשכות באולם השמחות שלידו..."

בתשובתו הסביר המבקש כי הוא מגיש את הבקשה רק כעת משום שהבין שיחלוף עוד זמן רב עד לבירור התובענה בדרך של דיון הוכחות, ובינתיים המטרד "המענה, הפוגעני והמזיק הולך ונמשך".