ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
14903-07-11
11/09/2014
|
בפני השופטת:
ניצה מימון שעשוע
|
| - נגד - |
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
|
הנתבע:
אברהם מרדכי טפלר
|
| פסק דין |
בפני תביעה שטרית לה הוגשה התנגדות הנתבע, בגין חמישה שיקים ע"ס 15,000 ש"ח כל אחד שמשך הנתבע מחשבונו בבנק אוצר החייל.
התובע (להלן: הבנק) ניכה או קיבל לבטחון שיקים דחויים של הנתבע שנמסרו ללקוח הבנק, דוד גלוסקין (להלן: גלוסקין). גלוסקין פתח בחודש ינואר 2010 חשבון בנק ע"ש חברה בשם סיוון – סיוע וניהול מוסדות ועמותות בע"מ (להלן: חברת סיוון, החשבון).
גלוסקין נרשם במסמכי הבנק כמנהל ובעל השליטה בחברת סיוון וחתם ערבות בלתי מוגבלת לחובותיה. גלוסקין ביצע בחשבון פעולות רבות של נטילת הלוואות קצרות מועד כנגד שיקים דחויים שנמסרו לבנק לבטחון או לנכיון, תוך תשלום עמלות. כן ביצע העברות בסכומים של עשרות אלפי ש"ח לחשבונו ולחשבון העמותה שבשליטתו, ומשיכות מזומן. כמו כן נמשכו מהחשבון שיקים בחריגה, שרבים מהם הוחזרו עקב חוסר כיסוי, אך לאחר שהפקיד באותו יום שיקים או מזומן לכיסוי, כובדו על ידי הבנק מבלי שנכללו ברשימות מושל"כ. יתרת החובה בחשבון הלכה וגדלה במשך עשרה חודשים, עד לסדר גודל של שש ספרות. תוך כ-10 חודשים מפתיחת החשבון הוחזרו עשרה שיקים בחשבון מחמת אכ"מ והוא נכנס להגבלה ולהליכים משפטיים. יתרת החוב של גלוסקין וחברת סיוון לבנק עומדת כיום על כ-400,000 ש"ח, מתוכם כ-300,000 ש"ח קרן. בשנת 2011 ניתן כנגדם פסק דין בהעדר הגנה. בשנת 2014 פתח גלוסקין בהליכי פשט"ר.
הנתבע טוען כי גלוסקין, שהינו שכנו הותיק ונעשה באוגוסט 2008 שותפו בחברה להמרת מט"ח בשם "שערי העיר", הציע לו באותה תקופה הזרמת מזומן לטובת עסק בית הדפוס שלו, בכך שהנתבע ימסור לו סדרת שיקים דחויים וגלוסקין יתן לו את תמורתם במזומן במועדים מוקדמים יותר למועד הפרעון של כל שיק, כנגד עמלה. לטענת הנתבע, מסר לגלוסקין באותו מעמד 20 שיקים דחויים, 10 של בנק דיסקונט ו-10 של בנק אוצר החייל, ובאותה תקופה הוקמה חברת "שערי העיר" בה נרשמה אשתו של גלוסקין כמנהלת, וכתובת החברה נרשמה אצל חברת סיוון (ת/2).
ברם, גלוסקין לא נתן לנתבע תמורה בעד השיקים במועד מוקדם יותר, כמוסכם, אלא ביקש ממנו שלא יבטל את השיקים אלא יכבד אותם כנגד הפקדת מזומן כנגדם במועדי הפרעון. חלק מהשיקים נפרעו, בחשבונות בשליטת גלוסקין, לאחר שהנתבע קיבל את תמורתם במזומן, כפי שסיכם עם גלוסקין. את יתר השיקים, שלא נתקבלה עבורם תמורה, ביקש הנתבע מגלוסקין להחזיר לו, אך נדחה בלך ושוב. מאחר שלא קיבל כל תמורה מגלוסקין בעד חמשת השיקים נשוא ההתנגדות, האמין כי לא יוצגו לפרעון, והופתע כאשר הוצגו לפרעון במועדים מאוחרים בהרבה למועדים המקוריים שנרשמו בהם. על כן נתן הוראות ביטול, לאחר שראה כי הוצגו לפרעון מבלי שקיבל תמורה נגדם.
הנתבע טוען כי גלוסקין זייף את מועדי השיקים שהיו רשומים עליהם, באופן שרשם עליהם תאריכים מאוחרים יותר בשנה או במספר חודשים, ואז הציגם לנכיון/לבטחון בבנק. לטענת הנתבע, הבנק אינו יכול להחשב כאוחז כשורה בשיקים, מאחר שזיוף התאריך היה ניכר לעין, באופן סדרתי, והבנק קיבל את השיקים מבלי לבדוק עם הבנק הנמשך ומול הנתבע, אם תיקוני התאריך היו בהסכמת הנמשך והאם השיקים תקינים.
להלן אפרט את השיקים והשינויים שנעשו בהם:
שיק מס' 179 – התאריך המקורי 20.10.09, התאריך המתוקן 20.10.10, יש חתימה ליד התיקון.
שיק מס' 180 – התאריך המקורי 20.11.09, התאריך המתוקן 20.11.10, יש חתימה ליד התיקון.
שיק מס' 182 – התאריך המקורי 20.1.10, התאריך המתוקן 20.10.10. אין חתימה ליד התיקון.
שיק מס' 183 – התאריך המקורי 20.2.10, התאריך המתוקן 20.10.10. יש חתימה ליד התיקון.