פלונית נ' ל' ר' ואח'

רקע:

1.הליך זה החל בהמרצת פתיחה ובקשה דחופה לצו עשה קבוע שהוגשו ביום 7.7.20, לפיהן התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות למחוק עצמן מחשבון XXXXXX בסעיף 007 בבנק הבינלאומי הראשון. ההליך הוגש לבית משפט השלום, ולאחר שנדרשה התובעת לפרט את הסמכות העניינית של בית משפט השלום, הסכימה להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי, ועל כן ביום 29.7.20 החליט בית משפט השלום כי בהתחשב בעובדה שהבקשה מתייחסת לחשבון בנק שבו מופקד סכום של כ-4 מיליון ₪, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי, ועל כן הורה על העברת המרצת הפתיחה לבית המשפט המחוזי.

2.התובעת טענה בתביעתה המקורית שהיא בת 82 ואינה יכולה לבצע כל פעולה בחשבון הבנק שלה, ועל כן ביקשה לקבוע דיון דחוף בתובענה. בהחלטתי מיום 22.7.20 קבעתי דיון בתובענה, שאינו דיון מקדמי, ליום 6.9.20.

3.המרצת הפתיחה היתה מבוססת על הטענה שהנתבעות צורפו לחשבונה של התובעת תוך כדי הטעיה וניצול, משום שהנתבעות הבטיחו לתובעת יכולת טובה בפיקוח וניהול החשבון, והיא לא הבינה (בגיל 80) שמשמעות צירוף הנתבעות לחשבון היא שמאותו רגע אין היא בעלת החשבון באופן בלבדי, ושהנתבעות שותפות מלאות בסכום הכסף שחסכה כל חייה. התובעת הוסיפה בהמרצת הפתיחה שכל הכספים בחשבון הם כספים שלה שחסכה כל ימי חייה והנתבעות שכנעו אותה בחיוניות צירופן לחשבון כדי שיעזרו לה בכל נושא הבנק, תוך הפחדה מכך שבני משפחתה (אחותה) יגנבו את כספה. נטען שמיום 20.8.19 שבו צורפו הנתבעות לחשבון, לא נפגשו עם התובעת אפילו פעם אחת, לא יצרו קשר ואינן עונות לשיחות הטלפון של התובעת.

4.התובענה הוגשה גם נגד הבנק הבינלאומי הראשון אך ביום 20.8.20 ביקשו התובעת והבנק הבינלאומי הראשון שהתובענה כנגד הבנק תימחק והוא ייוותר כמשיב פורמלי לצורך קיום הצו השיפוטי שיינתן בסופו של ההליך. בהחלטתי מיום 26.8.20 קבעתי שאין מעמד של משיב פורמלי בתובענה, ועל הצדדים להודיע כיצד משתנה ההסכמה כשהבנק נותר משיב בבקשה ולא משיב פורמלי. ביום 27.8.20 הודיעו הצדדים על הסכמתם למחיקת התובענה כנגד הבנק, וביום 30.8.20 נמחקה התובענה כנגד הבנק.

5.ביום 31.8.20 הגישו הנתבעות את תגובתן להמרצת הפתיחה. לפי תגובה זו, מי שיזם את התובענה הם למעשה אחותה של התובעת וילדיה ולא התובעת עצמה, המצויה עם אחותה וילדיה בסכסוך קשה ועמוק מזה שנים רבות, לרבות הליכים משפטיים. נטען, שאחותה וילדיה מנסים לשים ידם על כספי התובעת, דבר שאותו ביקשה התובעת למנוע מכל וכל. התובעת רצתה לדאוג דווקא לנתבעות אותן היא מכירה היטב ורואה כבנות משפחתה, וחששה שאחותה ואחייניה, שאחד מהם שוטר בדימוס בעל קשרים במשטרה, איתם היא מצויה בסכסוך מזה שנים רבות ישימו עליה את ידם תוך שימוש לרעה בקשר הדם ביניהם. הנתבעות הודיעו בסעיף 2 לתגובתן שלא יתנגדו לסעד המבוקש "ככל שיתברר שזה מבוקש על ידי המבקשת באופן חופשי כשהיא כשירה ומבינה מה היא עושה ולא על ידי אחותה ואחייניה". נטען, שאחיינה של התובעת לקח אותה מדירת מגוריה בעיצומו של משבר הקורונה, השתלט עליה למעשה על ידי לקיחתה הפיזית כאמור ומאז היא מצויה בידיהם של אחותה ואחייניה.

6.לטענת הנתבעות בתגובה להמרצת הפתיחה, התובעת היא שביקשה את עזרתן, וראתה בהן בנותיה שלה לאורך כל חייה, וביקשה להבטיח את טובתן לאחר שהסתכסכה מזה שנים רבות עם אחותה וילדיה. הנתבעות שרק עזרו ותמכו בתובעת נקלעו לסיפור קפקאי עת אחיינה של התובעת השתלט עליה, איים על הנתבעות ומימש את איומיו בתלונות סרק למשטרה כאילו השתלטו במירמה על רכוש התובעת. התובעת היא שביקשה להוריש לנתבעות את רכושה ולוודא שכספה לא יגיע לאחותה ואחייניה. היא הבינה היטב את כל מעשיה וכי היא נותנת לנתבעות במתנה חלק מכספיה כבר היום, ורצתה לעשות זאת כדי להיטיב עם הנתבעות ולוודא שרכושה לא יגיע לאחותה ואחייניה. הנתבעות היו עם התובעת בקשר רצוף גם לאחר צירופן לחשבון עד שאחייניה השתלטו עליה.

7.על פי תגובת הנתבעות, צירופן לחשבון הבנק נעשה לאחר שהתובעת הגיעה עם כל אחת בנפרד לסניף הבנק שלה, ניתנו לה בעל-פה ובכתב הסברים לגבי משמעות השותפות בחשבון, ומאז הנתבעות לא נטלו מהחשבון אגורה שחוקה לכיסן, כפי שגם קודם לכן לא קיבלו דבר. להיפך, לפני צירופן לחשבון הנתבעות ובני זוגן רק סייעו לתובעת בכל עת שהתבקשו לכך, כאשר התובעת סמכה רק על הנתבעות בשל יחסם המחפיר של אחותה ואחייניה אליה. מי שניסה להוציא סכום עתק מהחשבון הם אחייניה של התובעת שהשתלטו עליה, ולאחרונה ניסו לגרום לה למשוך מהחשבון כמעט מיליון ₪, מעשה שבעקבותיו הקפיא הבנק את החשבון.

8.משפחת התובעת ומשפחת הנתבעות היו שכנות במצרים, עברו אחר כך לגור באיטליה, ועלו ארצה בשנת 1957. אחיה של התובעת ואביהן של הנתבעות היו חברים טובים, עבדו יחד בחברת החשמל באזור הדרום, התגוררו בשכנות בקריית גת ופגשו זו את זו לעתים קרובות. ב-1967 קיפח את חייו יצחק, אחיה של התובעת. בשנת 1970 עברה התובעת עם אמה להתגורר בחיפה, מעולם לא נישאה, אין לה ילדים, ונטען בתגובת הנתבעות שמאז שעברה לחיפה נותר קשר בינה לבין הנתבעות אשר התחזק עם פטירת אביהן ב-2012, שעה שנקבר ליד חברו אחי התובעת. אז סיפרה התובעת על הדירה והסכסוך בינה לבין אחותה ובני משפחתה. התובעת והנתבעות נפגשו כמעט מדי שבת ובאירועים משפחתיים, והתובעת ראתה בנתבעות אחיותיה הצעירות והסתייעה בהן. הנתבעות כלל לא ידעו על חשבון הבנק של התובעת שכן היא חיה כל חייה בצנעה ותמיד נזקקה לעזרה מהנתבעות.