פס"ד בתביעה בעילה של הולדה בעוולה בגין נזקי הקטינה (תסמונת דאון ומומים לבביים)

לפניי תובענה בעילה של הולדה בעוולה.

הקדמה

1.התובעת מס' 1 (להלן: "הקטינה"), נולדה ביום 29.7.08, כשהיא לוקה בתסמונת דאון ובמומים לבביים. התובעת מס' 2 היא אמה של הקטינה (להלן: "האם") והתובע מס' 3 הוא אביה של הקטינה (להלן: "האב") (להלן יחד: "ההורים"). התביעה הוגשה על ידי שלושת התובעים גם יחד בעילה של רשלנות רפואית. נטען כי מעקב ההיריון שבוצע לאם בתחנה לבריאות המשפחה (להלן: "התחנה") היה רשלני, עת לא הופנתה האם לביצוע בדיקות המתחייבות מההיסטוריה הרפואית המשפחתית של האב וממהלך ההיריון; כי אלמלא ההתרשלות ניתן היה לגלות את תסמונת הדאון ומומי הלב, וכי אם אלו היו מתגלים, הייתה האם מבקשת להפסיק את הריונה.

אעיר כי בהתאם להלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' מדינת ישראל (28.5.12)), בתביעות אשר הוגשו על ידי ההורים והיילוד יחד ושהיו תלויות ועומדות במועד מתן פסק הדין בעניין המר, אין מקום להכיר עוד בתביעת היילוד בעילת "חיים בעוולה". לפיכך, דין תביעתה של הקטינה להידחות על הסף. אדון להלן בתביעת ההורים בעילה של "הולדה בעוולה".

2.הנתבעת, מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), בעלת האחריות השילוחית למעשי צוות התחנה, כופרת בחבותה. לטענתה צוות התחנה פעל ללא דופי ולא הייתה כל התרשלות בטיפול הרפואי שניתן לאם.

חרף עמדתה זו, הגישה המדינה הודעת צד שלישי נגד האם עקב התנהלותה הנטענת במהלך ההיריון וכן נגד שירותי בריאות כללית (להלן: "קופת החולים") בטענה כי לאם בוצע במסגרת קופת חולים מעקב היריון מקביל, ולכן החובה להפנות את האם לבדיקות וליתן הסבר אודות בדיקות אלה חלה גם על רופא הנשים בקופת החולים שביצע את מעקב ההיריון.

3.קופת החולים כופרת בחבותה וטוענת כי דין ההודעה נגדה להידחות, והגישה אף היא הודעה לצד רביעי נגד האם.

4.אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים, ברשומות הרפואיות, בעדויות וביתר הראיות אשר הונחו לפניי, דעתי היא כי דין התביעה להידחות. סבורני כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הטיפול שקיבלה האם בתחנה היה רשלני. עוד סבורני כי אף אם הייתה האם מודעת למצבה של הקטינה עוד טרם לידתה, לא מתקיים הקשר הסיבתי הדרוש בין ההתרשלות לבין הולדת הקטינה, שכן ההורים לא היו מבקשים להפסיק את ההיריון.

מהלך ההיריון