ת"א 14889-08-15 חליחל ואח' נ' חרמונה ואח'

1.שוב הוגשה בקשה בכתב יד ואני מורה למזכירות בפעם הבאה שתוגש בקשה בכתב יד לא לקבלה. יחד עם זאת מאחר שלמרות הקושי(!),הצלחתי להבין את האמור בבקשה,להלן החלטתי:

זוהי בקשה נוספת, של הנתבעת להורות לתובע להמציא לידה את כל המסמכים אשר נמסרו לו במסגרת התקשרות קודמת בין הצדדים, שבה ייצג את הנתבעת.

2.בהחלטתי מיום 15.8.16 כבר הבהרתי לנתבעת כי נוכח הצהרת התובע כי המסמכים אינם ברשותו, לא ניתן לחייב צד להמציא מסמך שאינו בנמצא. בצד האמור, הורתי לתובע ליתן בתוך 7 ימים תצהיר. התובע הגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי ואשר בו נכתב כי אך ורק המסמכים שמפורטים בסעיף 2 לתצהיר נמצאים ברשותו.

לטענת הנתבעת, התובע אינו דובר אמת שכן המסמכים לא הוחזרו לבנה כפי שטען.

3.בפסיקה נקבע כי כאשר צד מצהיר, בתצהיר ערוך כדין, כי המסמכים המבוקשים אינם ברשותו, והוא אף מוכן להיחקר על כך בבוא העת, ככלל, אין להידרש לכל סנקציה נוספת.

ראו רע"א 1690/14 כפיר בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בע"מ, שם קבע כבוד הנשיא א' גרוניס (כתוארו אז) כך:

"ברוח דברים אלה, אין מקום, להשקפתי, למחוק כתב תביעה או כתב הגנה (או תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית), בשל אי העברת מסמך מסוים לעיון בעל הדין השני בנסיבות דוגמת אלה שבמקרה דנא. יש לזכור, כי מי שנגדו הופנה צו העיון טוען כי אין באפשרותו לאתר את מקום הימצאו של המסמך, לאחר שהפעיל מאמצים סבירים לאיתור המסמך, וטענה זו נתמכה בתצהיר של מי שפעל לאיתור המסמך והלה מוכן להיחקר עליו. ראו והשוו, המ' 61/55 שצ'ופק נ' רפפורט, פ"ד ט 1933 (1955)...ודוקו, רק במקרים קיצוניים, כאשר לא יכול להיות ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך מסוים אינו ברשותו, יהיה מקום להפעיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין (ראו, עניין פלץ בפיסקה 6).

ברוח זו, לא ראה גם בית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרת ברע"א (ב"ש) 38199-12-15 יחיאל תורג'מן נ' בשור שבע-כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. באותו עניין הוגשה בקשה למחיקת כתבי הטענות של האגודה והנתבעים הנוספים ששימשו כבעלי תפקידים באגודה ובוועדת הקבלה בשל אי המצאת דו"ח אבחון. לחילופין התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי פקודת ביזיון בית משפט ולחילופי חילופין להורות על דחיית מועד שמיעת הראיות עד להעברת דו"ח האבחון לעיונם של המבקשים. בית המשפט הדיוני קבע שאין מקום לדחות את שמיעת הראיות, משום שהאגודה הצהירה כי המסמכים המבוקשים אינם ברשותה, וכי המבקשים יוכלו לחקור הצהרה זו בהליך ההוכחות, להתייחס לכך בסיכומיהם ואף לטעון להוצאות משפט. בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא נדחתה מאותם הנימוקים ומשום שמקרה זה אינו מתאים למחיקת כתב טענות על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984,תוך הפנייה לפסיקת ביה"מ עליון כאמור לעיל.

4.לאור האמור מובהר לנתבעת כי ככל שהתובע מצהיר שאין ברשותו מסמכים, לא ניתן במסגרת תביעה זו לחייב אותו להמציא מסמכים שאינם בחזקתו.

5.עם זאת, לאחר בחינה של התצהיר שהגיש התובע, שוכנעתי כי יש להורות לתובע להגיש תצהיר נוסף:התובע טען בתגובתו מיום 11.8.16 כי כל המסמכים המבוקשים נמסרו בחזרה לידי בנה של הנתבעת. בניגוד להחלטתי מיום 15.8.16, בה הורתי לתובע למסור תצהיר גילוי אך תוך פירוט האמור בהודעתו, תצהירו של התובע נעדר כל התייחסות לטענתו כי המסמכים הוחזרו לבנה של הנתבעת ולהיבטים נוספים כגון אלו מסמכים נמסרו, היכן נמסרו ומתי, והאם קיימת אסמכתא כלשהי שמעידה על החזרתם.