ת"א 14877-11-09 סידרנסקי ואח' נ' פרי ואח'

רקע

1. לפני תביעת התובעת לתשלום הסך של 4,904,372 ₪ בשל מצגי שווא וכן גניבת פרמיות ביטוח מגולמות מראש במסגרת הלוואות אותן העניקו הנתבעות 3 ו- 4 לתובעת.

נתבעות 3 ו-4 מצויות בבעלות הנתבע 1 שאף הקים את הנתבעת 2, בעקבות אמנה שנחתמה בין ישראל לגרמניה בשנת 1973 (להלן: "האמנה") אליה הצטרפה התובעת. עפ"י האמנה, זכאים אזרחי ישראל העומדים בתנאים מסוימים להצטרף לתכנית פנסיה של המוסד לביטוח סוציאלי של מערב גרמניה (להלן:"Bfa"). במסגרת זו התבקש מי שביקש להצטרף לתכנית הפנסיה לשלם באופן חד פעמי פרמיות חודשיות רטרואקטיביות לשנים 1956-1980 (להלן:"תפ"ר"), כאשר הגמלאות היו משולמות לטענת התובעת לנשים החל מגיל 60 ולגברים החל מגיל 65.

הנתבע 1, שראה באמנה הזדמנות עסקית, הקים כאמור את הנתבעת 2 באמצעותה החתים את המבקשים להצטרף לתכנית הפנסיה, ובהם התובעת, על ייפוי כוח לצורך רישום ל-Bfa. כן חתמו מי שביקש לעשות כן על הלוואה לצורך תשלום התפ"ר ואף נדרשו לשלם דמי רישום בסך 35 מרקים גרמניים (להלן: "מ"ג") ושכ"ט בגובה 7-12 גמלאות חודשיות בגינם יכלו לקבל הלוואה נוספת כפי שבסיכומו של יום נהגה התובעת.

2. בשנת 2001, הוגש כתב אישום כנגד הנתבעים 1 ו-2 לביהמ"ש המחוזי בת"א ובו הואשמו בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מורשה הקשורים ישירות לטענות התובעת בתביעתה דנא כטענתה. הנתבעים 1 ו-2 הואשמו גם בתיווך בביטוח ללא היתר, עיסוק בביטוח, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. בהכרעת הדין מתאריך 24.10.2007 הורשעו הנאשמים בהונאה ומרמה תוך גניבת כספי לקוחותיהם. ערעור שהוגש לביהמ"ש העליון נדחה בתאריך 5.2.2009 וכך גם דיון נוסף שהתקיים בסוגיה, בהרכב של 7 שופטים, נדחה אף הוא בתאריך 23.5.2011.

טענות התובעת

3. התובעת שהינה ילידת 15.7.1919 ליטא, הינה ניצולת שואה. לטענת התובעת היא לא דברה את השפה העברית על בוריה וגם לא קראה בה, כמו כן לא דיברה או קראה אנגלית ובאשר לשפה הגרמנית, קראה ודיברה בה בצורה עילגת.

התובעת פנתה לנתבעים 1 ו-2 בבקשה להירשם ל-Bfa. לשם כך היה עליה להירשם ולשלם את תשלום הפרמיה הרטרואקטיבי (תפ"ר). הנתבעים 1 -2 הסבירו לתובעת ולבנה, שנכח עמה, שידאגו עבורה להלוואה בתנאים כדאיים לצורך תשלום זה. נציגי הנתבעים 1 ו-2 לא הסבירו לתובעת ולבנה כטענתם מה המשמעויות וההשלכות על מחויבויותיה וזכויותיה או כי ההלוואה ניטלת משתי חברות שונות וכי זו ניטלת בפועל לטובת הנתבעים ולא התובעת. כמו כן, לא הצביעו הנתבעים בפני התובעת, כך טענה, על אופציות אחרות שעמדו לה מעבר להצעתם להלוואה ארוכת טווח כמו הלוואה קיצרת טווח והפעילו לחץ לשם חתימה מהירה על המסמכים שעמדו בפניה.

4. בתאריך 21.12.1993 התובעת חתמה על המסמכים השונים בפני נציגי הנתבעים 1 ו-2 ובהם בקשת הלוואה בעברית ובאנגלית, בקשת סיוע ואשראי משלים, טפסי הצטרפות ל-Bfa בשפה הגרמנית, הסכם המחאת זכויות בעברית ובגרמנית ועוד וכל זאת עשתה לטענתה בתוך כ- 30 דקות, תוך דפדוף במסמכים ומבלי שניתן לה הסבר ראוי אודות תוכן המסמכים עליהם נדרשה לחתום ומשמעותם. בכך טענה, ניצלו הנתבעים את תמימותה ואמונה בנתבעים 1 ו- 2, שהציגו עצמם כנציגיה ומיופי כוחה. התובעת הדגישה, כי המסמכים עליהם חתמה כוללים תנאים כספיים ואחרים המצריכים קריאה מעמיקה וריכוז מקסימלי להבנת משמעותם על ההשלכות שיש לכך, כמו גם כדאיותם, כאשר בדיעבד התברר, כי ללא עזרה מתאימה, אם בכלל, קשה להבין את הנוסחאות שבהסכמים אלה המבוססות על מרכיבים ופקטורים שונים. בנוסף, לא הציעו הנתבעים לתובעת לעיין בביתה במסמכים טרם חתמה עליהם ולהיעזר באחרים לשם קריאתם והבנתם, אלא לחצו עליה לחתום, אחרת תפסיד את ההסדר שבאמנה.

התובעת הוסיפה וציינה, כי בעקבות חתימתה על המסמכים והטפסים השונים פתחה הנתבעת 3 חשבון בנק בפרנקפורט גרמניה על שמה של התובעת, אליו העבירה ה- Bfa, חלק מהקצבה החודשית בסך 750.79 מרקים גרמניים, נכון ל- 21.12.93 המהווים 2/3 מהגמלה, כאשר השליש הנותר הועבר ישירות לנתבעת 4. הסכום התעדכן וגדל עם צמיחת הגמלה.

5. בין כלל המסמכים עליהם חתמה התובעת היא חתמה גם על בקשת הלוואה מנתבעת 4 לתשלום התפ"ר לביטוח הסוציאלי גרמני על מנת שתוכל לזכות בקצבה. הלוואה זו עמדה על הסך של 94,590.85 מרק גרמני והורכבה מ- 92,730 מרק גרמני כסכום ההלוואה (תפ"ר) 1,854.60 מרק גרמני עמלת טיפול בשיעור 2% וכן 6.25 מרק גרמני עבור הטיפול בביטחונות (העתק העמוד הראשון לבקשת ההלוואה צורף כנספח א' לכתב התביעה).

החזר ההלוואה התבצע בתשלומים חודשיים בשיעור של כשליש מהגמלה הראשונה אותה קיבלה התובעת שהועברה ישירות לנתבעת 4, וזאת למרות שעל פי הנחיות ה- Bfa, ניתן לשלם עד שני שליש מהגמלה להחזר ההלוואה. ההלוואה כללה גם ריבית בשיעור 11.5% לשנה והתובעת סיימה לשלמה ביוני 2009, עת מלאו לה 90 שנה.

תנאי למתן ההלוואה היה ביטוח חיי התובעת בחברת הביטוח שמשון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שמשון" ר' נספחים ב/1 ו- ב/2 לכתב התביעה). לטענת התובעת היא חתמה על המסמכים השונים, לרבות בקשת ההלוואה, הסכם המחאת זכויות ובקשת סיוע ואשראי בתאריך 21.12.93 לאחר שפקע ההסכם שבין שמשון לנתבעים 1, 2 ו-4. מכאן, שבפועל הנתבעת 3 מעולם לא בוטחה בחברת שמשון. מכל מקום, מעולם לא הגיע לידי התובעת כל אישור, כי היא אמנם מבוטחת בביטוח חיים. בפועל, וכפי שהתברר בהמשך מפסיקת ביהמ"ש הפליליים, פרמיות הביטוח ששילמה התובעת ונועדו לעבור לחברת הביטוח שמשון, לא היו אלא "תחליף ביטוח" שלא הועבר לחברת ביטוח כלשהי ונועדו לגריפת רווחים נוספים עבור הנתבעים.