גיאר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

לפניי בקשה שהוגשה ע" תמר גיאר, צד שלישי מספר 2, (להלן: "המבקשת") להורות על עיכוב הליכים נגדה שכן בית המשפט מחוזי מרכז הוציא נגדה צו כינוס במסגרת תיק פש"ר 47150-05-16.

המבקשת מפנה לסעיפים 20א ו- 22 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"). משכך, לשיטת המבקשת אין להמשיך ולקיים את ההליך דנן נגדה.

המשיבה 1, שולחת ההודעה, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: המשיבה") מתנגדת לבקשה ומפנה לשורה של פסקי דין אשר דנו בבקשות כגון דא ודחו אותן.

המבקשת בתשובתה לתגובת המשיבה טוענת כי בענייננו תביעת שיבוב של המשיבה ועל זו תביעה כספית ולא תביעה בנזיקין לסכום בלתי קצוב.

לאחר עיון בבקשה, תשובה, תגובה ובהלכה הפסוקה – דין הבקשה להידחות. להלן הנימוקים:

סעיף 20 לפקודה קובע כי משניתן צו כינוס "ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

חוב בר תביעה הוגדר בסעיף 1 לפקודה כך:

"כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתובעם בפשיטת רגל".

ואילן סעיף 72(1) לפקודה קובע:

"תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או הבטחה , ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו כינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל".