ת"א 14749-05-12 תל אור ניהול ונכסים בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז חיפה

1.לפני בקשה לסילוק התביעה בתיק זה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, ויתור ומחילה והעדר עילה.

2.התובעת והמשיבה בבקשה (להלן- "התובעת") היא חברה בע"מ. הנתבע והמבקש הוא מנהל מקרקעי ישראל (להלן- "הנתבע" ואו "המינהל").

ביום 10/7/91 כרתו הנתבע והתובעת חוזה חכירה, לפיו חכרה התובעת מהנתבע מספר חלקות מקרקעין, אשר לפי תוכנית מתאר מפורטת ג/545/א סומנו כחלקה אחת - 37. השטח הכולל של החלקות השתרע על 6,950 מ"ר, והייעוד של החלקות היה למלאכה ותעשיה קלה, עם זכויות בניה, שפורטו בחוזה החכירה. החזקה בשטח נמסרה לתובעת בשנת 1991.

3.על פי חוזה החכירה ו"תנאי החכירה" שבנספח לחוזה, רשאי היה הנתבע לשנות את גבולות המקרקעין, שחכרה התובעת, עקב "שינויים בתכנון" (ס' 11 ל"תנאי חכירה"); כן הוסכם בחוזה, שאם עקב השינויים ישונה גודלו של השטח, ערכו יוערך מחדש על ידי השמאי הממשלתי, וההפרש בדמי החכירה ישולם לזכאי, דהיינו - לתובעת אם השטח יקטן או ייפגע, ולנתבע - אם השטח יגדל או שערכו יגדל.

4.ביום 21/8/2000 פורסמה תוכנית מתאר מפורטת מכ/472 (להלן "תוכנית 472") אשר אושרה ביום 29/9/05.

ביום 12/12/2000 אושרה תוכנית רישום שיכונים ציבוריים שמספרה 2/10/31 (להלן – "תוכנית רישום שיכונים" ואו "תרש"צ") שהתבססה על תוכנית 472. שתי התוכניות חלו על המקרקעין, נשוא הדיון כאן.

על פי תוכנית המתאר 472, חלו שינויים בגבולות המקרקעין אותם חכרה התובעת מהנתבע. לעמדת התובעת שטחה הוקטן, והיתה פגיעה נוספת בו, אשר גרמה וגורמת לה לנזקים. לעמדת הנתבע, השטח הוגדל ושופר, ולפיכך אין לתובעת נזקים.

עיקריו של כתב התביעה

5.התובעת טענה שהיא נזקקה לאשראי לעסקיה. לפיכך, פנתה לנתבע על מנת לבצע רישום שיעבוד על המגרש לטובת בנק לאומי, ממנו ביקשה לקבל אשראי. בתשובה נענתה במכתב מיום 4/10/04, שבו הודיע לה הנתבע, כי יש בכוונתו לפעול לשינוי גבולות השטח בדרך של פרצלציה. לטענת התובעת, היתה זו הפעם הראשונה בה נודע לה על כוונת המינהל לבצע פרצלציה.

בתגובה לתשובת הנתבע, הודיעה התובעת, במכתבה מיום 12/10/04, כי היא מתנגדת לכל שינוי בגבולותיה. כן דרשה פירוט מלא של כל הליך הפרצלציה והפעולות שהנתבע עשה בעניין זה או מתכנן לעשות. היא חזרה על עמדתה זו במכתב נוסף מיום 26/10/04. בסופה של התכתבות זו בין שני הצדדים, התקיימה פגישה ביניהם ביום 21/11/04, ובה הודיעו נציגי הנתבע כי ביצוע הפרצלציה כבר הושלם "הן מבחינת המינהל והן מבחינת מוסדות התכנון".

6.בשלהי שנת 2006, התברר לתובעת כי היא הוטעתה על ידי הנתבע, שכן בעת שנמסר לה המידע מנציגי הנתבע, לפיו הפרצלציה הושלמה, הנכון היה שההליכים לא הסתיימו. התוכנית אושרה רק ב-29/9/05. כשהתברר לתובעת מצב הדברים הנכון, היא אחרה את המועד לפעול לשמירת זכויותיה, ובין היתר לתבוע את רשויות התכנון לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן "חוק התכנון והבניה"). לטענתה, הנתבע חייב היה ליידע אותה על הליכי הפרצלציה, שהביאו לפגיעה בקניינה, כשיכלה לפעול נגדם. ולפיכך עליו לשלם לה פיצויים בגין נזקיה.

התובעת הוסיפה וטענה שגם ב"סקירה היסטורית" מיום 6/2/07 שנתן לה הנתבע, לפי דרישתה, הוא הסתיר את הגשתה למתן תוקף של תכנית 472 אשר אימצה את התרש"צ, כאשר הן התוכנית והן התרש"צ פגעו בשטח שהוחכר לנתבע.