ת"א 14719-06-14 ביטון ואח' נ' אבו עמאר ואח'

התובעים עתרו לחייב את הנתבע בהוצאות לפי החלטתי מיום 29.5.2016, בשל אי התייצבות שלו ושל בא כוחו לדיון הוכחות שנקבע לאותו מועד.

ב"כ הנתבע ביקש לבטל את ההחלטה, ובהמשך ניתנה התייחסות מטעם ב"כ התובעים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון לבטל את ההחלטה בעניין החיוב בהוצאות.

בדיון הוכחות שנערך ביום 15.12.2015 נקבע דיון הוכחות נוסף ליום 30.6.2016.

בהודעה מיום 23.2.2016 הוקדם הדיון ליום 29.5.2016.

ההודעה הנ"ל נשלחה לב"כ הנתבע בדואר אלקטרוני.

ב"כ הנתבע טען שלא ידע על מועד הדיון, ובשיחת טלפון שנערכה בינו לבין ב"כ התובעים כשבוע לפני הדיון לא צוין בפניו המועד שנקבע לדיון, מה גם שבאותו מועד נקבע לו דיון בהליך אחר ואם היה יודע על הדיון בהליך זה היה מגיש בקשה לדחייתו.

ב"כ הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וחזר על הטענה כי ההודעה לגבי הקדמת מועד הדיון לא התקבלה אצלו.

בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 נקבע שבית המשפט רשאי לשלוח כתב בי- דין, והכוונה לכל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי התקנות, לרבות הודעה, באמצעות דואר אלקטרוני, ו"יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעת השליחה כפי שמופיעים בשעון פנימי שבמערכת המחשוב של בתי המשפט המכויל על פי כללים מקובלים".

עם זאת, בתקנה 497ג(ג2)לתקנות הנ"ל נקבע כי: "על אף האמור בתקנת משנה (ג1), לא יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש הנמען תצהיר בדבר אי-הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר".

באי כוח הצדדים חלוקים ביניהם לגבי תוכן שיחתם שנערכה כשבוע לפני הדיון, ולא מן הנמנע שהם אוחזים בתובנות שונות לגבי התכנים שהוחלפו בשיחה זו.

מכל מקום, מכיוון שאין בפני אסמכתא, על פי נתוני מערכת נט המשפט, כי ההודעה האמורה אכן התקבלה אצל ב"כ הנתבע, ובשים לב לאמור בתצהירו, מצאתי לנכון להורות על ביטול ההחלטה בעניין החיוב בהוצאות שנפסקו על הנתבע בדיון שנערך ביום 29.5.2016.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.