ת"א 1471-04-12 בוגומולובה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1. בפני בקשה לתיקון טעות בפסק דין מכח סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט).

2. כנגד הנתבעת ניתן פסק דין המחייבה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין רכבה שנגנב. בפסק הדין נקבע כי על הנתבעת לשלם את שווי הרכב בהתאם לחוו"ד שמאי מטעם התובעת, שאומצה, בסך 857,530 ₪, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום עריכת חווה"ד (13.5.13) ועד התשלום בפועל (סעיף 60 לפסק הדין).

3. התובעת עותרת לכך שהקביעה האמורה תתוקן ותתאים לקביעת השמאי והיא כי סכום זה נכון ליום הגניבה, 24.6.11, וממועד זה יבוצע השערוך.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת בין היתר, כי לא צורף תצהיר לבקשה וכי אין מדובר בטעות שניתנת לתיקון, כהגדרתה בדין. הוגשה תשובה לתגובה.

4. דין הבקשה להתקבל.

5. לענין התצהיר, אין כל עובדות שנויות במחלוקת לצורך בקשה זו וכמבואר להלן, הנתבעת כלל לא חולקת על כך שלגוף הענין, הצדק עם התובעת.

6. סעיף 81 לחוק בתי המשפט מאפשר תיקון טעות תוך 21 ימים (ובענייננו לא חלף המועד עד להגשת הבקשה), אם מדובר בטעות המוגדרת כ"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

7. תחילה אציין כי אכן מדובר בטעות חישובית והשמטה מקרית.

אין חולק כי יש לחשב את שוויו של הרכב ממועד הגניבה, שכן זהו מועד קרות הנזק וכך גם קובעת הפוליסה (ראו סעיף 5 לת/3). פשיטא, הקביעה בפסק הדין בהקשר זה, לענין מועד תחילת השערוך, נעשתה בהיסח הדעת ותוך השמטה מקרית. יש להדגיש כי בתגובה כלל לא חלקה הנתבעת על הטענה לגוף הענין.

ההלכה הפסוקה קובעת כי טעות בחישוב הינה טעות בפסק דין שניתן לתקן מכח סעיף 81 הנ"ל (ראו ע"א 745/81 טפמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(1) 129). ראו גם ע"א 2005/03 ברנר נ' ברנר, שם נקבע כי ניתן לתקן טעות שנבעה מהיסח הדעת.