ת"א 14634-07-13 זאמל ואח' נ' ריינה ואח'

1. בפניי בקשה לדחיית התביעה בהיעדר עילה ויריבות ובהיות התביעה טורדנית וקנטרנית.

2. המשיבים 1-2 (יקראו יחדיו: "התובעים") הגישו תביעה לצו עשה, לחייב את המבקשת ומשיב מס' 3 (יקראו יחדיו: "הנתבעות"), ביחד ולחוד, לפנות פסולת ועפר מהמקרקעין הידועים כגוש 17510 חלקה 54, תתי חלקות 3, 7 ו-10 (להלן: "המקרקעין"), כאשר משיבה מס' 1 הינה הבעלים של רבע מהמקרקעין, ואילו משיב מס' 2, הוא הבעלים של מחצית מהמקרקעין, ולהשיבם לידיהם כשהם ריקים ופנויים מכל חפץ השייך לנתבעות ו/או הושלך על-ידן.

לטענת המשיבים, הנתבעות השתמשו במקרקעין שלהם, כאתר להשלכת פסולת ועפר בכמויות אדירות בצורה אשר שינתה את פני מקרקעיהם, תוך פגיעה של ממש במקרקעיהם ובסביבתם ותוך יצירת מפגע ובצורה הגורמת להפרעה של ממש בשימוש עתידי מצד התובעים במקרקעין.

כנגד משיבה מס' 3 (להלן: "המועצה") נטען בכתב התביעה, שהיא זו שבתחומה ו/או באחריותה נמצאים המקרקעין, ומי ששכרה את שירותי המבקשת ו/או הורתה לה להשליך פסולת ו/או עפר למקרקעין, ללא ידיעתם והסכמתם. כן, כנגד המבקשת נטען, שהיא חברה העוסקת למיטב ידיעת התובעים, בעבודות עפר ופיתוח, ומי שביצעה בעצמה ו/או באמצעות מי מטעמה עבודות של השלכת עפר ופסולת למקרקעין, והכל בהתאם להוראות ו/או דרישת המועצה.

3. המבקשת טענה בבקשתה, כי יש לדחות את התביעה נגדה בהיעדר עילה ויריבות, ונוכח הודאת בעלי הדין בכתב, כי אין שום עילה קונקרטית כנגדה. ככל שישנה יריבות הינה בין המועצה לתובעים, שכן אין לתובעים ראשית ראיה, כי המבקשת היא זו שהשתמשה במקרקעין, כנטען.

בחודש ינואר 2011 או בסמוך לכך, המבקשת זכתה במכרז לביצוע עבודת פינוי פסולת אצל המועצה, היא ביצעה את העבודות לשביעות רצונה של המועצה, וטרם סיום העבודות העבירה לה אישורים על ביצוע הטמנות במטמנה מורשית, בהתאם לתנאי המכרז. המבקשת לא ביצעה שום עבודה על המקרקעין ו/או כל פעולה בניגוד להוראות שניתנו לה על-ידי המועצה. ביום 10/6/14, המועצה הודיעה, כי היא זו אשר נתנה את ההוראות למבקשת. מעבר לכך, מעיון בכתב התביעה עולה, כי לתובעים ו/או למועצה אין שום טענה באופן ישיר כלפי המבקשת.

4.לחילופין, המבקשת טוענת, שיש לדחות את התביעה בהתאם להצהרת ב"כ התובעים, בפרוטוקול מיום 20/5/14, בעמוד 3. לחילופי חילופין, יש לדחות התביעה מכוח דיני השליחות, שכן המבקשת הייתה שלוחה של המועצה, ואין טענה כי היא חרגה משליחותה.

5. התובעים טענו, כי דין הבקשה להידחות. טענת המבקשת, כי אין ראשית ראיה שהיא זו שהשתמשה במקרקעין, הינה עניין עובדתי שניתן להוכיחו בבית-המשפט ואינו מהווה עילה לדחייה על הסף. מה גם, קיימת מעבר לראשית ראיה, לפיה המבקשת, היא זו שפעלה במקרקעין. בנוסף, אין בהעלאת טענתם בכתב התביעה, כי המבקשת פעלה בהתאם להוראות ו/או הנחיות ו/או פיקוח המועצה, בכדי להסיר אחריות מעל כתפי המבקשת. העובדות המפורטות בכתב התביעה מקימות עילת תביעה כנגד המבקשת והמועצה.

6. בתשובה, חזרה המבקשת על עיקרי טענותיה, כפי שהועלו בבקשתה.