ת"א 14607-02-13 ברזני נ' חיים

לפניי בקשת הנתבעת לחילוט עירבון כספי בסך של 40,000 ₪, אשר הפקיד התובע על פי החלטת כב' הרשמת אבגנים, כתוארה אז, מיום 07/04/13, לקבלת צו עיקול זמני שהוטל לבקשתו על דירת התובעת.

הנתבעת נימקה את בקשתה בקיצור נמרץ בכך שציינה כי התובענה נמחקה וכי העיקול שניתן שלא לצורך, לטענתה, גרם לה נזקים. בתשובתה לתשובת התובע לבקשה פירטה הנתבעת מעט יותר את נזקיה. לטענתה בשל העיקול נמנעה ממנה האפשרות למכור את הדירה, וכן נמנעה ממנה האפשרות לשפצה, כיוון שבשל העיקול הבנק סירב לתת לה הלוואה לצורך השיפוץ.

התובע טוען כי לא נגרם לנתבעת כל נזק עקב העיקול, כיוון שבנוסף לעיקול מונה לדירת הנתבעת, במסגרת הליך אחר, כונס נכסים אשר מינויו בוטל רק ביום 09/07/15, קרי – לאחר שהתובענה שלפניי נמחקה. כמו כן, התובע טוען כי על הדירה רובץ עיקול מכוח החלטת ראש ההוצאה לפועל בתיק 03-24634-08-03 שניתנה ביום 25/11/13, קרי – כשבעה חודשים לאחר שהוטל העיקול הזמני בתיק שלפניי. עוד טוען התובע כי לא הוכח שבקשת העיקול לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. בקשר לטענה האחרונה מפנה התובע לעובדה שלאחר מחיקת התובענה שלפניי הוא הגיש תובענה חדשה נגד הנתבעת, שגם בגדרה ניתן לבקשתו צו עיקול זמני. כן מפנה התובע לכך שמחיקת התובענה שלפניי נעשתה מנימוקים דיוניים ולא בשל נימוקים הנוגעים לגופן של טענות התובע.

דין הבקשה להידחות.

הסכום הכספי שהפקיד התובע הינו עירבון כמשמעותו של מונח זה בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לגבי עירבון נקבע בתקנה 371(א) כי בית המשפט מוסמך להורות על חילוטו, כולו או מקצתו, אם ראה בית המשפט כי נגרמו לצד שכלפיו הוצא הצו נזק או הוצאות וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. הכלל הוא כי:

"על המבקש לחלט עירבון להוכיח שנגרמו לו נזקים או הוצאות וכן להביא כמות מינימלית של ראיות להוכחת גובה הנזק. חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן "אוטומטי", אלא על פי שיקול דעתו של בית המשפט ועל פי הראיות שהובאו לפניו"

(א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה אחת עשרה 2013) עמ' 927).