ת"א 1459-06 עומרים חברה לבנ ואח' נ' ברגיג דור בניה ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1459-06
11.2.2015
בפני השופטת:
חנה פלינר

- נגד -
תובעים:
1. עומרים חברה לבנ
2. עומרי עאהד- חברה לבנין

 נתבעים:
1. ברגיג דור בניה
2. אילונית פרוייקטים תיירותיים
3. יצחק דיין
4. א.י.ה פרסום חוצות בע"מ
5. א.י פרסות חוצות
6. א.ב גני חוף
7. אריה רובינשטיין
8. קיבוץ אילות
9. פאן סנרייז בעמ
10. טריפל אר הנדסה וניהול
11. מאיר הרן
12. בנק דיסקונט לישראל
13. היועץ המשפטי לממשלה
החלטה
 

 

  1. ביום 13.11.14 הכרעתי בבקשות 127 ו- 128 לשומת הוצאות בתפקידי כרשמת בית המשפט. התובעות הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, שם טענו כי הנתבעים אינם זכאים לפסיקת הוצאות מאחר ופסק הדין לא הורה מפורשות על שומת הוצאות נפרדת.

     

  2. ביום 24.12.14 ניתן פסק דין בערעור (כב' השופטת צ'רניאק) בו ניתן תוקף להסכמות הצדדים לפיהן:

     

    "1. ההחלטה על חילוט הוצאות שכבר נפסקו בהליכי ביניים או בפסק הדין עצמו מתוך העירבון שהפקידו המערערות תישאר על כנה (בקשה 128).

    2. ההחלטה המורה על חיוב בהוצאות משפט תבוטל ותוחזר לכב' הרשמת לבחינה מחדש כאשר בראש ובראשונה תקבע אם יש לה סמכות לדון בבקשה שהוכתרה כ"בקשה לחייב את המשיבות בהוצאות המשפט ולחלט את ההוצאות שיפסקו מהערובה שהופקה על ידי המשיבות להבטחת הוצאות המבקשים" (בקשה 127) מבלי שהיה לפניה לכאורה פסק דין המורה על חיוב בהוצאות. היה ותמצא כי הייתה לה סמכות שכזו (ואיני קובעת דבר לעניין זה) תבחן מחדש את נושא ההוצאות"

     

  3. בהתאם לפסק הדין, עלי לבחון ראשית, האם היתה לי הסמכות לדון בבקשה מס' 127 לשומת הוצאות משפט; ושנית, אם אמצא כי היתה לי הסמכות לכך, עלי לבחון מחדש את נושא ההוצאות.

     

  4. לעניין הסמכות, אין לי אלא להפנות להחלטתי מיום 13.11.14 (ראו סעיפים 13 – 15) :

    "13. תחילה, יש להידרש לבחינת טענת הסף של המשיבות, כי המבקשים אינם יכולים להגיש בקשה זו לשומת הוצאות מקום בו פסק הדין לא הורה על שומת הוצאות נפרדת. תקנה 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי בתום הדיון יקבע המותב אם לחייב בעל דין בתשלום הוצאות (שכ"ט עו"ד + הוצאות משפט) או לאו. בעניינו, הטילה כבוד השופטת פלפל בפסק הדין, הוצאות שכ"ט עו"ד על המשיבות (בסך של 10,000 לכל קבוצת מבקשים), זאת מבלי להורות על תשלום הוצאות משפט, לא במפורש ולא מכללא.

     

    14. טוענות המשיבות כי על המבקשים היה להגיש ערעור על פסק הדין, או למצער בקשה לתיקונו, אך הם לא עשו כן, אלא הגישו הבקשות שלפניי. ואכן, סבורה אני כי המבקשים אכן לא פעלו לייעל את ההליך המשפטי בהגשת בקשה לתיקון פסק הדין מכוח סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. למעשה, המבקשים לא אפשרו לבית המשפט לבאר מהי עמדתו בדבר פסיקת הוצאות ניהול המשפט כמי שדן בתיק וכמי שיש לו יתרון מובנה לבחינת השיקולים הרלוונטיים לצורך כך (ראו בר"ם 5720/05 גופר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה [פורסם בנבו]).

     

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>