ת"א 14585-03-12 שתדלר נ' המבורגר

לפני בקשה על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, במסגרתה טוענת המבקשת כי המשיבה הפרה את הוראות פסק-הדין מיום 2/12/12(להלן:”פסק-הדין") במסגרתו נאסר על המשיבה לפנות אל המבקשת בדין ודברים כלשהם ו/או להטריד אותה בכל דרך.

1. בקליפת האגוז יאמר כי – המבקשת והמשיבה מתגוררות בצמידות בבית "שבעת הכוכבים" בהרצליה.

במסגרת תביעה אשר הוגשה על ידי המבקשת, טענה המבקשת כי המשיבה מטרידה אותה, תוקפת אותה ומתנכלת לה.

ביום 2/12/12, הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ובמסגרתו הוסכם כי יינתן על ידי בית המשפט, צו הדדי האוסר על כל אחד מן הצדדים לפנות לצד השני בדין ודברים כלשהם ו/או להטריד אותו בכל דרך. עוד נקבע כי הואיל ובעלות הדין מתגוררות בשכנות, הרי שככל יחלפו זו על פני זו באקראי לא יבואו בדין ודברים האחת עם השניה ואולם, בעצם השהות המשותפת לא יהא משום הפרת הצו.

עוד אציין כי, במסגרת פסק הדין, נקבע על ידי מפורשות כדלקמן:

"מובהר לצדדים כי הגם שהצו ניתן בהסכמה, הרי הוא צו שיפוטי לכל דבר וענין, על כל הנובע מכך, לרבות המשמעות הנודעת להפרתו".

2.במסגרת הבקשה לפני, טוענת המבקשת כי המשיבה הפרה ומפרה את צו בית המשפט ובכך, מבזה את בית המשפט וזאת, בנסיבות בהן היא פונה אליה במילות גנאי כגון: "משוגעת", באיומים ולפיהם "אנשים יחתכו לה את הצוואר" וכן, בכניסה לביתה.

המשיבה מנגד כופרת מכל וכל בטענות המבקשת ולטענתה, לא זו בלבד שאינה מטרידה את המבקשת או באה עמה בדברים, אלא שההיפך הוא הנכון- המבקשת היא זו אשר מטרידה את מנוחתה ושלוותה.

דיון והכרעה:

3. במסגרת דיון אשר התקיים בפני, נחקרו המבקשת והמשיבה בחקירה נגדית בדבר תצהירים אשר הוגשו על ידם .

4.סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט עליו נסב הדיון בפני קובע:

" (1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה."

5.אין חולק כי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, צופה פני עתיד וכי יש ליתן סעדים לאכיפת צו שיפוטי רק מקום בו קיומו של הצו אפשרי בעתיד וקיים חשש כי הצו לא יקויים בעתיד. האמור עולה בקנה אחד עם הפסיקה ובהתאם לה הסנקציה הקבועה במסגרת סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט היא כפייתית ולא עונשית. זאת ועוד, במסגרת הפסיקה נקבע כי תכליתה של הוראת סעיף 6 לפקודה הוא לכפות ציות בעתיד ולא לענוש על מה שהיה בעבר (ראה עפ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר משק פרחים "דן" (2004) , פד נח (4) 184) . לאור האמור נקבע כי אין תחולה לסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט מקום בו אכיפת ההוראה שוב אינה אפשרית בין היתר מקום בו בוטלה (ראו עפ 519/82 ידידה גרינברג נ' מדינת ישראל (1983) , פד ל"ז (2) 187). ניתן להוסיף בהקשר זה ולהזכיר כי הכלל בהליכים על פי פקודת בזיון בית המשפט הוא כי גם בשעה שבה ניתן לאכוף את ביצוע פסק-הדין על החייב יש לנקוט בעקרון "הדרך החמורה פחות" (ראו לאחרונה ע"פ 2125/14 אלטרנ' בר, (13.4.14). יחד עם זאת, נקבע על ידי בית המשפט העליון מפורשות כי בהקשר של הטלת סנקציה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, יש לשקול שיקול נוסף והוא שיקול הצדק המביא לידי ביטוי גם את עניינו של הנפגע המבקש לאכוף את פסק הדין. יפים לענין זה, דברי כבוד השופטת ארבל ברע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, נט (4) 49 (14/12/04) (להלן: "פסק הדין בענין שרבט"):

"אכן מדיניות שיפוטית ראויה דורשת לתת צווים אלה במשורה, עם זאת אני סבורה כי לשיקולים שפורטו לעיל צריך להתווסף שיקול חשוב נוסף – שיקול הצדק, דהיינו אילו צעדים יהוו דרך אכיפה ראויה, מתאימה וצודקת, אשר תביא בחשבון הן את עניינו של המפר הן את עניינו של הנפגע המבקש לאכוף את פסק-הדין. הדברים אמורים במשנה תוקף כאשר עסקינן בפסק-דין שניתן בהסכמת שני הצדדים על בסיס פשרה שהושגה ביניהם."

6.אציין עוד כי בעת בחינת טענות המבקשת יש לזכור שההליך עלפי פקודת בזיון בית המשפט הוא מעין יציר כלאיים של דין פלילי ואזרחי (ראו פסק הדין בענין שרבט; רע"פ 7148/98 ארנון עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 346 (1999), רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל, (8.7.13) בפסקה 22 לפסק-הדין; רע"פ 4873/14 פיסו נ' אריאלי, (13.7.14), בפסקה 3 להחלטה) לפיכך יש לכאורה מקום לטענה כי נטל ההוכחה על הטוען למתן סעד על פי הפקודה גבוה מנטל ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי "רגיל". למשוכה ראייתית זו יש לצרף פן נוסף שעניינו בכך שלצורך אכיפת פסק-דין בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט, על פסק-הדין להיות "ברור וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, (2004); ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ,(9.12.13), בפסקה 10 לפסק-הדין).

7.בשים לב להתוויות האמורות, בחנתי את טענותיהן ההדדיות של הצדדים ולאחר ששמעתי עדויותיהן, גם על רקע אמות המידה המחמירות כפי שפורטו, המסקנה הינה כי יש לקבל את עמדת המבקשת, לקבוע כי המשיבה הפרה את צו בית המשפט ובכך, ביזתה את בית המשפט ואין מנוס לפיכך, מהטלת סנקציה מתאימה מכח פקודת בית המשפט כנגדה וזאת, על מנת להבטיח קיומו של הצו השיפוטי בעתיד.