ת"א 1448-09

זוהי תובענה להשבת כספי אגרות ששולמו לנתבעת 1 (להלן: "רשות העתיקות" או "הרשות") בגין ביצוען של עבודות חפירה והצלה במקרקעין, אשר שווקו לתובעת באמצעות מכרז.

מבוא ורקע עובדתי

1.בחודש אוקטובר 1997 פרסם הנתבע 2 (להלן: "הנתבע" או "המינהל") מכרז מס' 253/97 (להלן: "המכרז"), "למתן רשות לתכנון פיתוח ובינוי" במקרקעין המצויים במתחם האצטדיון ברמלה, והידועים כחלקות 9, 12, 15 וחלקי חלקות 10, 11, 13, 44 בגוש 4356 (להלן: "המקרקעין").

2.זאת לדעת, כי המקרקעין הוכרזו כאתר עתיקות ביום 10.10.93, בהתאם לסעיף 28 לחוק העתיקות, התשל"ח – 1978 (להלן: "חוק העתיקות" או "החוק"), והערה בדבר ההכרזה נרשמה בספרי המקרקעין ביום 24.10.93.

3.עוד יש לידע, כי על פי תנאי המכרז, שבחוברת המכרז, נדרש הזוכה ליזום תחילה תכנית לשינוי ייעודם של המקרקעין, ולאחר אישורה של תכנית, כאמור, ועל בסיסה - לבצע בהם עבודות פיתוח ובניה הכוללות, בין היתר, הקמת מרכז מסחרי, הקמת מרכז ספורט ובניית 304 יחידות דיור (להלן: "הפרויקט").

בתמורה לשינוי ייעודם של המקרקעין ופיתוחם, זכאי יהיה הזוכה לחוכרם לתקופה של 49 שנים.

4.ביום 22.11.97 הודע לתובעת 1 (להלן: "התובעת") דבר זכייתה במכרז זאת על בסיס הצעתה הכספית לתשלום לידי המנהל, ולנשיאה בעלות ביצוע הפרויקט (להלן: "הודעת הזכייה").

5.בעקבות זכייתה במכרז וכמתחייב בתנאיו, נחתם ביום 14.1.98, בין התובעת למינהל "הסכם הרשאה לתכנון" (להלן: "הסכם ההרשאה"), במסגרתו הורשתה התובעת לפעול לשינוי ייעודם של המקרקעין.

ייעוד המקרקעין שונה בהתאם לתכנית מפורטת לה/211, אשר פורסמה למתן תוקף בחודש אוגוסט שנת 2000 (להלן: "התוכנית").

6.יצויין, במאמר מוסגר, כי עוד קודם לאישורה של התכנית התקבלה ביום 25.6.00 החלטת ממשלה שמספרה 1840 שעניינה "מימון פיתוח ארכיאולוגי, חפירות בדיקה וחפירות הצלה" (להלן: "החלטה 1840" או "החלטת הממשלה"). ההחלטה הנ"ל נתקבלה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, מיום 22.11.98, בבג"צ 4146/95 עיזבון המנוחה לילי דנקנר ז"ל נ' מנהל רשות העתיקות, פ"ד נ"ב(4) 744 [להלן: "פסק דין דנקנר"], במסגרתו נקבע, אגב אורחא, כי נוהג הרשות לגבות אגרות מבעלי מקרקעין מוכרזים, כתנאי למתן אישור לביצוע עבודות בקרקע – איננו חוקי.