ת"א 1442-10-14

לפניי בקשתה של מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") לסלק על הסף את התביעה, מחמת העדר עילה וחוסר תום לב התובע, שנטען כי הסתיר מבית המשפט עובדות קרדינליות המאיינות את עילת תביעתו.

1. עסקינן בתביעה כספית, בגדרה תובע המשיב מהנתבע, ששימש בעבר כעורך דינו, סכום של 3,143,890 ₪, משום שלדבריו נגרמו לו נזקים עקב רשלנות הנתבע בטיפול ובנקיטת הליכים משפטיים בנוגע להסכמים ושירותים משפטיים שנתן לתובע בקשר עם הלוואות לצד שלישי, בשם סרג' טרטור.

2. סיפור המעשה, כפי שהוא מוצג בתביעה, הוא כדלקמן: התובע הלווה לטרטור, באמצעות שני אחרים, סכום של 2,000,000 ₪. ההלוואה עוגנה בשני הסכמים אותם ערך הנתבע, ואת בטחונות ההלוואה הוא בדק. הביטחונות שניתנו הם רישום שתי הערות אזהרה על זכויות שני חלקים בלתי מסוימים, בנכס הידוע כחלקה 34 גוש 6909 ברחוב הירקון 54, תל אביב וייפוי כוח לצורך מימוש זכויות הלווים בנכס. הלווים כשלו להחזיר את ההלוואה, והתובע ביקש לממש את הבטוחות, אלא שאז גילה כי אין בייפוי הכוח להועיל ומימוש הערות האזהרה מחייב הליך ארוך שפירותיו אינם מובטחים.

3. ביום 6.7.16 הגיש הנתבע הודעת צד ג' למגדל, שלטענתו שימשה אותו כמבטחת בביטוח מקצועי בשנים הרלוונטיות לתביעה. ביום 7.8.16 הגישה מגדל את הבקשה דנן לסילוק על הסף, אליה הצטרף הנתבע. על פי מגדל, התובע לא חשף עובדות מהותיות המאיינות את התביעה: התובע תבע את טרטור, בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 34727-09-12) וביום 27.5.13 קיבל פסק דין בהעדר הגנה המחייב את טרטור לשלם את סכום התביעה; עוד, בטרם קיבל את פסק הדין (אך לאחר הגשת התביעה בבית המשפט קמא) רשם התובע עיקול מקרקעין זמני על זכויותיו של טרטור בדירה הידועה כחלקת משנה 107/3 בגוש 6901 ברחוב פרנקפורט 11 בתל אביב (להלן: "הדירה"); ביום 13.10.13 רשם התובע עיקול מקרקעין על זכויות הנתבע בדירה האמורה, במסגרת תיק הוצאה לפועל (תל אביב) 01-42080-13-3; וביום 9.2.16 הגיש התובע, באמצעות עורך דינו, בקשה למינוי בא כוחו ככונס נכסים לדירה. על פי מגדל, כתב התביעה מטעה, שכן נכתב בו שלטרטור אין נכסים להיפרע מהם וכי ניסיונות התובע להשיב לעצמו את כספו נכשלו. מאחר שהתובע לא מיצה את ההליכים נגד טרטור, כך נטען, הוא אינו יכול לטעון שטרטור אינו בעל יכולת פירעון ומשמעות הדבר היא כי לא התגבשה עילת התביעה וגם לא הנזק שנטען כי נגרם.

4. בתגובתו לבקשה טען התובע, בין השאר, כי אין בכך שניסה לצמצם את נזקיו על ידי נקיטת הליכים משפטיים נגד הלווים כדי לגרוע מעילת התביעה נגד הנתבע. לפיו, התרשלות הנתבע היא הסיבה בגדרה הוא נזקק לנהל להליכים משפטיים, והרי על כך התביעה. עוד טען, כי בהליך הכינוס לא יוכל להיפרע אלא כדי כמה מאות אלפי שקלים, והם מקצת הנזק שנגרם לו עקב התרשלות הנתבע. מה גם, הוסיף, כי טרטור הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו ועיכוב ההליכים בבקשה לכינוס, ועדיין לא ניתנה החלטה בבקשה. עוד נטען כי מגדל, שלא היתה מוכנה לקחת על עצמה להגן על הנתבע, אינה יכולה כצד ג', לטעון למחיקת התביעה, שעה שהנתבע לא טען זאת. בקשת התובע היא לדחות את הבקשה ולפסוק הוצאות לטובתו.

5. מגדל השיבה, כי אפילו בתגובתו שלעיל כשל התובע לחשוף עובדות מהותיות, כגון טענת טרטור בבקשתו לביטול פסק, לפיה מעולם לא ביקש ולא קיבל הלוואה מאת התובע. עוד טענה, כי יש למחוק את התגובה כולה משום שלא הוגשה בצירוף תצהיר לאימות העובדות שנטענו בגדרה. לחלופין התבקש למחוק בית המשפט את הטענות העובדתיות שבתגובה. כן טענה מגדל, כי קיימת לה זכות עמידה, משום שאם תמחק התביעה ממילא תבוטל גם הודעת צד ג' בגינה היא מעורבת בהליך.

   דיון והכרעה

6. ראשית, צודקת מגדל, כי היה על התובע לצרף תצהיר לבקשתו לצורך אימות העובדות הנטענות בגדרה (ראו תקנה 241 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")). עם זאת, האמור לא יכול לחול על ההתפתחויות בת"א (שלום י-ם) 34727-09-12, אליו הפנתה מגדל עצמה. ונמצא, מעיון בתיק בית משפט השלום, כי מגדל כשלה באותו הפגם בו היא מאשימה את התובע. אכן, בשנת 2013 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה (כטענתה), אך ביום 30.6.16 הוגשה בקשה לביטולו. ניתן היה לחשוב כי מגדל תציג זאת במסגרת בקשתה המקורית לסילוק התובענה דנן על הסף, בעיקר מאחר שמגדל טענה כי התובע הוא שהסתיר עובדות מהותיות לניהול התיק דנן.

7. שנית, תקנה 100 בתקנות מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת למחוק תביעה אם היא אינה מגלה עילה. זה מכבר נפסק כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו בזהירות רבה ובמשורה:

   "בית המשפט ישתמש בסמכותו ... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט – בבואו לשקול אפשרות זו – ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. אם תיקון כתב התביעה עשוי למנוע את הצורך למחוק תביעה על הסף, תינתן אפשרות לתקן תביעתו, והתביעה לא תמחק" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721 (להלן: "עניין פלדמן"), עמ' 724 (1983); רע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (26.12.13) (להלן: "עניין איי.די.איי"), פסקה 5)).

    

   ובאשר למחיקת תביעה משום שהיא אינה מראה עילת תביעה נפסק, כי "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה שעל פי העובדות, המהוות עילת התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" (עניין פלדמן, עמ' 724; עניין איי.ד.איי פסקה 5).