ת"א 14402-06-14 חרבאוי לתעשיה ומסחר בע"מ מ"ז 562407544 נ' ניאזוף(אחר/נוסף) ואח'

בשל טעות לא ניתנה החלטתי עד היום. עם הצדדים הסליחה.

לאחר שעיינתי בבקשה לחייב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה.

אמנם, הבקשה לחיוב בהפקדת הערובה לא נתמכה בתצהיר. אלא, שהנימוק בגינו הוגשה הבקשה, היות התובעת חברה בערבון מוגבל שנוסדה ברשות הפלסטינאית ומענה לא צוין בכתב התביעה, עולה מתוך כתבי הטענות ומכאן כי אין צורך לתמוך האמור בבקשה בתצהיר.

טוען ב"כ התובעת כי אין די בטענה כי מדובר בחברה אשר נוסדה ברשות הפלסטינאית על מנת לבסס הבקשה שעה שהנתבעים כלל לא פירטו טעמים נוספים לבקשה, לא פורטו סיכויי התביעה ואף לא הונחה תשתית עובדתית באשר ליכולתה הכלכלית של התובעת.

לטענתו, רק במקרים חריגים יחייב ביהמ"ש את התובע להפקיד ערובה להוצאות, והנתבעים לא הוכיחו כי מקרה זה נופל בגדר מקרה חריג המצדיק חיוב בהפקדת ערובה. עצם היותה של התובעת חברה זרה שנוסדה ברשות הפלסטינאית אינה עילה לחיובה בהפקדת ערובה להוצאות.

אין בידי לקבל טענות התובעת.

כאשר תביעה מוגשת על ידי חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, בין אם חברה הרשומה בישראל ובין אם חברת חוץ, הרי שלעניין חיוב בערובה להוצאות חל סעיף ספציפי הוא סעיף 353 א לחוק החברות הקובע כדלקמן :

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

אם כן, כאשר התובעת הינה חברה נקודת המוצא היא כי החיוב בהפקדת ערובה להוצאות הינו הכלל ואילו הפטור הינו החריג.

יחד עם זאת, ביהמ"ש לא יחייב בהפקדת ערובה להוצאות מקום בו החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או אם ביהמ"ש סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת הערובה.